חוק המפלגות, התשנ"ב-1992
החוק מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". בכדי לייסד מפלגה "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" רושמים אותה בפנקס הבוחרים, אצל רשם המפלגות. "לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
   1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
   2. הסתה לגזענות;
   3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
   4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות."
מפלגה רשומה היא תאגיד, וחובה עליה שיהיו בה המוסדות הבאים: מוסד מרכזי (בדרך כלל מרכז), גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות (בדרך כלל לשכה), מוסד מבקר. אסורה על מפלגה פעילות כלכלית עסקית. מפלגות חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.

חוק מימון מפלגות תשל"ג-1973
חוק מימון מפלגות עוסק במימון השוטף של המפלגות ובמימון המיוחד בעת בחירות. החוק קובע את הקריטריונים למימון המפלגות מטעם המדינה ומגביל את מקורות המימון שלהן ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים להלוואות וסכום התרומה שמותר לתורמים לתרום. החוק גם קובע למי מותר לתרום. תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות. המימון המגיע למפלגה מטעם המדינה הוא פונקציה של מספר חברי הכנסת שיש לסיעתה בכנסת הנוכחית. "יחידת מימון" היא הסכום המגיע למפלגה בגין כל חבר כנסת שיש לה. אחת הסיבות שלקראת הבחירות יש פיצולים ואיחודים של סיעות בכנסת קשורה במישרין למימון מפלגות.
המפלגות מנסות לעתים לעקוף את החוק באמצעות עמותות הקשורות אליהם.

חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969
החוק הארוך עוסק בכל ההיבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות.
הוא קובע למי יש את הזכות להצביע והיכן. הוא קובע את העקרונות אשר על-פיהם נקבעים אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, ומוקמים ועדות הבחירות. בראש הצד הארגוני עומדת ועדת הבחירות המרכזית, אשר תפקידה להכין את הבחירות, הן לגבי הבוחרים והן לגבי הנבחרים, לנהלן, לספור את הקולות ולהודיע על תוצאותיהן. בוועדה מיוצגות הסיעות. יושב-ראש הוועדה הוא שופט בית המשפט העליון בדימוס. כל המועמדים לבחירה לראש ממשלה או הרשימות המתמודדות בבחירות חייבות להירשם אצל ועדת הבחירות.
באופן עקרוני ההצבעה בבחירות מתקיימת אך ורק בתחומי המדינה (לרבות יישובים יהודיים באזורי יש"ע), לרבות בכלי שייט ישראליים ונציגויות הדיפלומטיות והקונסולריות של המדינה בחו"ל. חוץ מאזרחים ישראלים הנמצאים על כלי שייט ישראלי או השוהים בחו"ל במסגרת תפקיד ממלכתי, אין אזרח ישראלי השוהה בחו"ל רשאי להצביע מחוץ לתחומי המדינה.
החוק קובע גם עונשים לזיופים בבחירות, קובע מגבלות מסוימות לגבי תעמולת בחירות (וזאת בנוסף לחוק המיוחד בנושא).

חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959
החוק עוסק במגבלות החלות על תעמולת הבחירות ב-60 הימים שלפני הבחירות. המגבלות כוללות את כל צורות הפרסום, לרבות מודעות ושימוש במקומות ציבוריים. בין היתר החוק אוסר על תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה בתקופת 60 הימים שלפני בחירות, אלא במסגרת הסדרים הקבועים בחוק. נקבע במפורש שהתעמולה בטלוויזיה תתנהל רק ב-21 הימים שלפני הבחירות.

חוק יסוד: הכנסת
החוק קובע, בין היתר, שהבחירות לכנסת תהיינה כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות. הסעיף הזה בחוק אינו ניתן לשינוי אלא ברוב של חברי הכנסת - כלומר, לפחות 61 חברי כנסת. החוק קובע שכל אזרח שמלאו לו 18 רשאי לבחור וכל אזרח שמלאו לו 21 רשאי להיבחר לכנסת, עם סייגים מסוימים שנקבעו בחוק: אם עבר עברות נגד ביטחון המדינה, נידון למאסר של חמש שנים או יותר ועדיין לא עברו חמש שנים מאז גמר לרצות את עונש המאסר; אם בנוסף לאזרחותו הישראלית הוא מחזיק גם אזרחות של מדינה אחרת ממנה הוא יוכל להשתחרר; אם הוא פרש מסיעתו ולא הצטרף לסיעה מוכרת אחרת. כמו כן, לא יכול להיות מועמד: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט מכהן, דיין מכהן, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, רבנים וכוהני דת אחרים המקבלים שכר, ועובדי מדינה וקציני צבא בכירים, אלא אם פרש מתפקידו פרק זמן מסוים לפני מועד הבחירות כקבוע בחוק. כמו כן נאמר שלא יכולה להתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללת את האופי הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות או תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.

חוק יסוד: הממשלה התשס"א - 2001
הגרסה החדשה של החוק, שבטלה את הבחירה הישירה של ראש הממשלה החל מהבחירות לכנסת ה-16, החזירה למעשה את השיטה כפי שהיתה קיימת לפני הבחירות לכנסת ה-14. לפי השיטה הישנה/חדשה, לאחר שנודעו תוצאות הבחירות לכנסת, מקיים נשיא המדינה התייעצויות עם כל הרשימות שנבחרו לכנסת החדשה, ועל בסיס התייעצויות אלו מטיל על ראש הרשימה, שלו הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה, את תפקיד הרכבת הממשלה החדשה. החוק עוסק גם בהליך המתבקש אם המועמד נכשל במשימה. רוב רובו של החוק עוסק בנושאים שאינם קשורים ישירות לבחירות אלא בהרכבת הממשלה, תפקודה והפסקת כהונתה.

© כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected]