בית סוהר לביא

רקע:

בית סוהר 'לביא' ובשמו הקודם 'קציעות' - נפתח לראשונה בשנת 1988, לאחר פרוץ ה"אינתיפאדה" הראשונה באחריותה של המשטרה הצבאית, ונסגר 1996 בעת יישום הסכמי אוסלו עם שחרורם של האסירים הביטחוניים.

לאחר מבצע "חומת מגן" ב-2002 שופץ הכלא ונפתח מחדש ו2006 עבר לאחריות שירות בתי הסוהר במסגרת הפיכתו לרשות כליאה לאומית.

המתקן שוכן בחולות חלוצה שבצפון- מערב הנגב, סמוך לגבול מצרים, ומתפרש על פני כ-400,000 מ"ר, נמצא בשכנות לבסיס אימונים גבעתי ומתקני הכליאה סהרונים וחולות.

בית הסוהר מחולק לשלושה מתחמי כליאה א', ב' וג' ,הכלא מכיל 28 אגפי כליאה ,המתחמים מוקפים בגדרות תיל ומגדלי שמירה מק"מ וגזרות כלבים ,נפקדות הביס"ר, המרפאה המרכזית ומתקני העזר והלוגיסטיקה שוכנים באיזור נפרד.

בעברו בית הסוהר נקרא על שם נחל "קציעה" העובר בקרבתו כמו כן, קציעה היא אחד מצמחי הבושם שהשתמשו בהם הכוהנים להקטרת הקטורת ככתוב בספר תהילים מ"ה ט' : "מר ואהלות קציעות כל בגדתיך מן היכלי שן מני שמחוך"

בחודש מאי, 2026 שונה שמו של בית הסוהר וכעת שמו 'לביא'- "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא" (במדבר כ"ג)

מאפייני האוכלוסייה:

לביא הוא מתקן הכליאה הגדול ביותר בשב"ס.

האסירים הביטחוניים מהווים חתך מייצג של כלל הפלגים השונים של ארגוני הטרור האסירים הועברו לבית הסוהר לאחר שריצו תקופות מאסר במתקני שב"ס, וכן ממתקני החקירות של השב"כ וממתקני מעצר של צה"ל ברחבי הארץ. לחלקם אין זה המאסר הראשון, ובעבר שהו שנים רבות במתקני הכליאה של שב"ס.

מלבד האסירים הביטחוניים כלואים גם עצורים בטחונים עד תום ההליכים ועצורים מנהלים.

בנוסף ישנו אגף אסירי עבודה פלילים המתחזקים את הכלא ועובדים בעבודות שונות כגון: מטבח בדק בית ,ניקיון ועוד.