מרפאת אבחון וטיפול במחלות מין (STD)

מרפאת STD של המרכז הרפואי בני ציון הינה המרפאה הותיקה והיחידה מסוגה בארץ לגילוי וטיפול במחלות מין.
המרפאה הוקמה ע"י פרופ' סרוגו יצחק, מנהל היחידה למיקרוביולוגיה קלינית בבית החולים.
אחד מיתרונות המרפאה הוא בריכוז כל הבדיקות וההמלצות הטיפוליות לרופאים השונים במקום אחד. בסמוך לחדרי הבדיקות נמצאת מעבדה משוכללת המבצעת במקום את כל בדיקות האבחון הנדרשות בשיטות מולקולאריות, סרולוגיות ומיקרוביולוגיות.
לקרבה הפיזית חשיבות רבה בשמירה על חיוניות הדגימות: את חיידק הזיבה (גונוראה), למשל, חייבים לזרוע מייד על מצע מזון, אחרת הוא מת. כך נמנעת בעיית שינוע הדגימות ושמירתן בתנאים האופטימלים בדרכן למעבדה.
דרך נטילת הדגימות מהווה במרפאה הקהילתית היא בעייתית. בדרך כלל החולה נוטל בעצמו משטחים מקומיים, ולצורך בדיקות פולשניות עליו להגיע לרופא המומחה. במרפאת STD בבני ציון, הרופאים מגיעים אל החולים ונוטלים את הדגימות מהמקומות הנכונים בתנאים הנכונים: דגימות מאברי המין נלקחות מגברים ע"י פרופ' סרוגו בעצמו או ע"י אורולוג מומחה, דגימות מאברי המין של הנשים נלקחות ע"י ד"ר מירית הרשמן (מומחית למחלות זיהומיות).
גברים ונשים מופנים לצורך אבחון ע"י רופאי משפחה, אורולוגים, גניקולוגים ורופאי מחלות עור ומין. לעיתים, פונים האנשים מיוזמתם, לאחר שנואשו מן המערכת שלא הצליחה לאבחן את מחלתם.
יש שמגיעים אנשים שקיבלו כיסוי רחב של אנטיביוטיקה ללא אבחנה, ולאחר שנעשה האבחון, לא נותר אלא להמליץ על סיום הטיפול. מצד שני מגיעים אנשים שטופלו תקופה ממושכת ללא הטבה באנטיביוטיקה לא נכונה.

הפונים למרפאה עוברים ברור הכולל:

1. אנמנזה מדויקת הכוללת גורמי סיכון כמו ההרגלים המיניים של המטופל:

מספר הפרטנרים למגע מיני ומינם, השימוש בקונדום (כ 70% מהאוכלוסיה הצעירה עד גיל 25, נמנעים להשתמש בקונדום למרות שמודעים לחשיבותו במניעת העברת מחלות מין).

2. בדיקה גופנית הכוללת אזור אברי המין ואזורי ריריות נוספים כמו הפה ולוע.

3. מתבצעת סוללה של עזר בדיקות שונות, שמטרתן לאשר או לשלול את המחלות השכיחות שמועברות במגע מיני. לצורך כך משתמשת המעבדה בשיטות אבחון מתקדמות ביותר שלא קיימות בדרך כלל בקהילה.

4. לאחר האבחנה נקרא המטופל לשיחה לשם הבהרת התוצאות עם המלצות לטפול ולמניעת ההישנות בעתיד. כמו כן על פי בקשת המטופל ו/או הרופא נשלח סכום הממצאים המעבדתיים וההמלצה על הטיפול לרופאה המפנה.

כל תהליך הברור לא נמצא בסל שירותי הבריאות.

את המרפאה למחלות המועברות ביחסי מין פקדו מאז פתיחתה אלפי פונים, רובם (70%) גברים. שכיחות מחלות מין נמצאה גבוהה יותר בגברים, נתון שעולה גם מהספרות העולמית. גברים מתלוננים יותר ולכן יחפשו עזרה רפואית. לעומתם, נשים לא מתלוננות אך לזיהומים באברי המין יש השלכות לטווח רחוק על הפוריות שלהן.
שכיחות ומגוון המחלות המועברות ביחסי מין נמצאת בעליה מתמדת, עקב העלייה בפעילות המינית, עלייה במספר בני הזוג, והירידה בגיל בו מתחילים בפעילות המינית, כתוצאה מהשימוש בגלולה למניעת הריון. מאותן הסיבות עולה שכיחות מחלות המין בנשים, ועמן העלייה בדלקת האגן
(pelvic inflammatory disease), עקרות והריונות מחוץ לרחם.

למחלות ה"קלאסיות" עגבת (סיפיליס), זיבה (גונוראה), והרפס נוספו מחלות ותסמונות רבות, ביניהן תסמונת השופכה הנשית (female urethral syndrome) כלמידיה, קונדילומה ותסמונת הכשל החיסוני הנרכש (AIDS).

במקביל לירידה בעולם המערבי בשכיחות הזיהומים מהחיידק מחולל הזיבה גונוקוקוס, קיימת עליה בשכיחות דלקת השופכה בגברים ממחוללים אחרים, ובראשם כלמידיה, אוראפלסמה, הרפס, מיקופלסמה וטריכומונס.

להלן לדוגמא שתי מחלות מין שכיחות: כלמידיה והרפס.

כלמידיה - מחלת המין השכיחה ביותר בעולם המערבי נגרמת ע"י חיידק הכלמידיה. מאחר שרוב הנשים שנושאות את החיידק לא מתלוננות מכונה המחלה כ "המגפה השקטה" - מחלה קיימת, אך לא סימפטומטית. החולים האסימפטומטים (ללא תסמינים קליניים) מהווים מאגר בלתי נדלה של הדבקה בעתיד. התלונה השכיחה ביותר בנשים הסימפטומטיות היא דלקות חוזרות בדרכי השתן כ - 70% - 80% מהנשים נשאיות הכלמידיה בגיל הפריון אינן סימפטומטיות, לכן בעולם המערבי ממליצים לנשים פעילות מינית בגיל הפוריות להיבדק על מנת לשלול סכנת הזיהום. מדובר בזיהום בחיידק אלים, שלאורך זמן גורם לדלקות והדבקויות ברחם ובחצוצרות ובעקבותיהן לבעיות פוריות. זיהום בכלמידיה מסוכן במיוחד בעת הריון, ועלול לגרום להפלות, פקיעת קרומים מוקדמת ולידה מוקדמת. הוולד עלול להידבק בעת המעבר בתעלת הלידה, ולסבול מדלקת עיניים ודלקת ריאות.

בגברים, הסימן השכיח ביותר הוא דלקת השופכה. זיהום לא מטופל בשופכה עלול לגרום בהמשך לדלקת של יותרת האשך והערמונית. תרופת הבחירה לטפול בכלמידיה היא אנטיביוטיקה ייחודית כנגד החיידק.

אבחון הכלמידה נעשה בשיטת ה - PCR - טכניקת ביולוגיה מולקולרית מדויקת מאוד, המבוססת על הגברת מרכיבים במטען הגנטי (DNA) של החיידק. הבדיקה מתבצעת משתן ראשון של הבוקר, ובילודים גם מהפרשות עיניים וריאה.

PCR היא הבדיקה המהימנה ביותר לאבחון חיידק הכלמידיה. בדיקות אחרות הקיימות כיום גם פחות זמינות והרבה פחות רגישות. למרות שמדובר במחולל הנפוץ ביותר של מחלות מין בישראל, בדיקת ה - PCR אינה מתבצעת בכל מעבדה.

הרפס - מחלת מין שכיחה נוספת היא הרפס- 13% מכלל הנבדקים במרפאה נחשפו למחלות מין נבדקו בנגיף ההרפס סימפלקס (HSV).

מדובר בזיהום לכל החיים, שמתפרץ מחדש מדי פעם. HSV מתחלק לשני תת-סוגים: 1 - HSV נרכש בדרך כלל בגיל ילדות דרך הרוק, ומתפרץ שוב בעת הצטננות, ולעתים מתעורר כתוצאה ממתח ולחץ נפשי. 1 - HSV אינו מחלת מין אך עלול לעבור גם במגע אורלי. 2 - HSV נקרא גם הרפס גניטליס ומועבר בדרך כלל במגע מיני. ההדבקה מתרחשת לרוב עקב מגע ישיר עם הפרשות, כיבים ופצעים מאנשים נגועים. שכיחות ההרפס הגניטאלי נמצאת בעליה בכל העולם. הסיכון להידבק בו עולה ככל הגדל מספר בני הזוג. ההדבקה בנגיף יכולה לקרות גם מבן זוג לא סימפטומטי, וההתפרצות החוזרת יכולה לקרות גם לאחר זיהום ראשוני הסימפטומטי. הזיהום הסימפטומטי האופייני של 2 - HSV מתבטא בשלפוחיות כואבות מלוות בחום, הרגשת שפעת וקשריות לימפה דו-צדדיות רגישות.

הנגעים הופכים לכיבים וההחלמה נמשכת מספר שבועות. גם במצבי מתח נפשי וגם בירידה ברמה החיסונית. הביטוי של זיהום במערכת המין מנגיף ההרפס יכול להיות לא טיפוסי- אטיפי, ומתבטא בדלקות באברי המין ושסעים של העור.

מתוך מחקרים ב - 10 מדינות מתועשות העריכו את מספר נשאי הנגיף (חיוביים סרולוגיה) ב - 107 מיליון, מתוכם רק 20% מאובחנים קלינית, 60% עם ביטוי קליני לא טיפוסי ו - 20% ללא סימנים קליניים כלל.

סיבוכים קשים של נגיף ההרפס הם דלקת המוח, שעלולה להיות קטלנית ללא טיפול, וזיהום בילוד. 85% של ההידבקויות בילוד מתרחשות בזמן המעבר בתעלת הלידה, 15% מתרחשות כתוצאה מזיהום העולה מדרכי המין של האם.

הביטוי יכול להיות מזיהום מקומי קל ועד זיהום מפושט קטלני. כאשר ידוע שהאישה ההרה לקתה בהרפס, מיילדים את התינוק בניתוח קיסרי כדי למנוע את המגע עם הנגיף. חולים עם כשל חיסוני עלולים לפתח סיבוך של זיהום מופשט.