מחוז הדרום

מחוז הדרום משתרע בין אשדוד בצפון לאילת בדרום, והוא הגדול במחוזות המשרד. שטח המחוז הוא כ-14,000 קמ"ר וחיים בו כ-1,244,000 תושבים.

מחוז הדרום מרכז את רוב הפעילות התעשייתית בישראל ובפרט את התעשייה הכבדה. בתחומי המחוז: תעשייה כימית ופטרוכימית, תעשיות בעלות פוטנציאל סיכונים לסביבה, לרבות זיהום אוויר, שפכים, פסולת מסוכנת וזיהום קרקע. במחוז הדרום נמצאים גם רוב שטחי ההטמנה לפסולת של המדינה. במחוז ישנם שטחים חקלאיים נרחבים (המייצרים כמות רבה של פסולת לא מטופלת), שטחים גדולים של שמורות טבע ושטחים פתוחים, בסיסי צה"ל ושטחי אימונים, וכן אתרי כרייה וחציבה לתעשייה ולמשק הבנייה.

תעשייה

במחוז פועלים 42% ממפעלי A בעלי השפעה סביבתית מהותית בארץ. מדובר ב-169 מפעלים, בהם כ-20 מגה מפעליים (כ-80% מסך מגה מפעלים בארץ) הצורכים משאבי פיקוח ורישוי מיוחדים. נוסף על כך, במחוז פועלים כ-50% ממפעלי SEVESO רמה א' (מפעלים שכמות החומרים המסוכנים בהם עולה על הכמויות המצוינות בנספח לדירקטיבה האירופית).

במחוז יש 18 תחנות כוח גדולות הטעונות היתר פליטה לאוויר המייצרות כ-60% מתפוקת החשמל במדינה. כמו כן, המחוז מפקח על 47% מהיתרי הפליטה למפעלים הניתנים בארץ מתוקף חוק אוויר נקי ועל כ-1,400 היתרי רעלים.

העומס התעשייתי במחוז הדרום ילך ויגבר בשנים הקרובות עם השלמת הקמת מפעלי האמוניה במישור רותם והתקדמות המגמה של העתקת התעשייה הצבאית והתעשייה הכבדה ממפרץ חיפה לנגב.

פסולת עירונית

מתוך 15,000 טונות פסולת המיוצרות במדינת ישראל ליום מוטמנות במחוז הדרום יותר מ-10,000 טונות פסולת בשלושה אתרים מרכזיים (דודאים, גני הדס ואפעה) ובכמה אתרים מקומיים (זוהר, דיה ונמרה). 

פסולת חקלאית

מחוז הדרום עתיר פעילות חקלאית ומגדלים בתחומו כ-50% מהירקות הנצרכים במדינה. כתוצאה מהפעילות החקלאית האינטנסיבית נוצרות בכל שנה כ-350,000 טונות של פסולת חקלאית צמחית וכ-1.5מיליון מ"ק פרש בעלי חיים, בלא מענה ראוי לטיפול. הפסולת לעיתים נשרפת על ידי חקלאים וגורמת לפגיעה בבריאות התושבים, ולעיתים נאגרת באופן לא מוסדר המונע את הטיפול בה. 

מפגעי פסולת פיראטית בשטחים הפתוחים

במחוז הדרום מספר גדול מאוד של מפגעי פסולת לא מוסדרת בשטחים הפתוחים. המרחבים הגדולים של הנגב מושכים אליהם עברייני פסולת מכל רחבי הארץ בדרכם לאתרי ההטמנה שבדרום. פסולת שנאספת ממרכז הארץ מושלכת בכל לילה בשטחים הפתוחים בנגב. זו כוללת בעיקר פסולת בניין אך גם גרוטאות, גזם ולעיתים גם פסולת עירונית.

החברה הבדואית בנגב

נכון לסוף שנת 2022 חיים בנגב כ-285 אלף תושבים בדואים, חלקם ביישובים שנבנו על ידי המדינה או ביישובים שהוכרו על ידי המדינה. חלקם גרים בפזורה ביישובים לא חוקיים ואינם מקבלים שירותים כגון חשמל, פינוי פסולת, טיפול בשפכים. ביישובים רבים הפסולת מושלכת ונשרפת. כל הרשויות הבדואיות מדורגות בדירוג הנמוך ביותר (1) לפי המדד הכלכלי חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. היכולות של רשויות אלו בתחום איכות הסביבה מוגבלות.

ראו עמדת המשרד בדבר גידול בעלי חיים ביישובים הבדואים בנגב.

תכנון 

אף ששטחו של מחוז הדרום גדול, יש בו קונפליקט מתמיד בין שמירה על השטחים הפתוחים וערכי טבע ונוף לבין יוזמות לפיתוח ובעיקר תשתיות לאומיות כגון תחנות כוח, מתקני אנרגייה, מסילות ברזל, כבישים, מתקני פסולת לאומיים, יישובים חדשים, שטחי כרייה וחציבה, תעשייה, שטחי אימונים ומחנות צבא, פיתוח חקלאות, הסדרת התיישבות בפזורה הבדואית.

רוב השטחים הפתוחים של המדינה ומתקני התשתית נמצאים בתחומי מחוז הדרום. תשתית בולטת נוספת בשנים האחרונות היא מתקנים פוטו וולטאיים קרקעיים. אלו מייצרים אנרגייה מתחדשת אך גם פוגעים בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי. רוב שמורות הטבע נמצאות בדרום (5 מיליון דונם מתוך סך כל 5.6 מיליון דונם בכל הארץ). גם רוב התשתיות הלאומיות בישראל מוקמות כיום בדרום. המחוז נתון תחת לחצי פיתוח גדולים, בעיקר בנפת אשקלון

סוגיות תכנוניות על הפרק: כריית פוספטים בשדה בריר, תכנון מתקני פסולת בדרום על רקע המדיניות הארצית של המשרד, קידום תוכנית מתאר למסדרונות אקולוגיים, תוכנית משרד הבינוי והשיכון לבינוי בחולות אשדוד, עבודות פיתוח בחופי אילת, תכנון יישובים חדשים לאור רצף החלטות ממשלה בנושא.

שימו לב

תוכניות ומסמכי הגשה לקבלת התייחסות לתוכניות או להיתרי בנייה יש לשלוח לדואר האלקטרוני הזה בלבד [email protected]