ועדה לקביעת מוות מוחי נשימתי
אודות
הקביעה מתי ייחשב אדם כמת היא למעשה קביעה חברתית - משפטית, המסתמכת על נתונים רפואיים. בעבר נקבע מוות רק על-ידי הפסקת פעולת הלב, אולם מאז המחצית השנייה של המאה ה–20, ניתן לקבוע מוות גם על-ידי הפסקה בלתי הפיכה של פעולת המוח המכונה גם מוות מוחי או מוות מוחי נשימתי.
הגדרת מוות מוחי
מוות מוחי מוגדר כאיבוד מוחלט של כל תפקודי המוח באופן בלתי הפיך, ובכלל זה תפקודי גזע המוח.
גזע המוח הוא האחראי על כל מערכות החיים ובהן: מצב ההכרה, יכולת הנשימה, לחץ דם ודופק. על- אף הטיפול הרפואי וההנשמה המלאכותית, מות גזע המוח הוא בלתי הפיך והקביעה היא שהוא תמיד יגרום לקריסת מערכות ודום לב בתוך פרק זמן של מספר שעות עד מספר ימים. איש מעולם לא התעורר לאחר מוות מוחי נשימתי.
קביעת מותו של אדם מתאפשרת בשני אופנים:
- מוות לבבי - הפסקת פעולת הלב (וכתוצאה אובדן מחלט של אספקת דם המאפשרת חיים).
- מוות מוחי - הפסקה מוחלטת של פעילות המוח כולו.
כיצד נקבע מוות מוחי?
האבחנה של מוות מוחי נקבעת רק במסגרת בית חולים. כדי לקבוע מוות מוחי יש להקים ועדה מיוחדת לקביעת מוות מוחי נשימתי.
הליך קביעת מוות מוחי מתבסס על אבחנה קלינית ובדיקה מכשירנית, בהתאם לחוק מוות מוחי נשימתי והנחיות המעוגנות בחוזר מנכ"ל משרד הבריאות: "קביעת מוות מוחי" (10/1996). משרד הבריאות מפקח באמצעות ועדה מיוחדת על תהליכי קביעת מוות מוחי-נשימתי בבתי החולים. חברי הוועדה הינם רופאים, רבנים, נציגים מתחום האתיקה והפילוסופיה. הוועדה בודקת את תקינות התהליכים באמצעות רופאים שהוסמכו לפי הוראות החוק והנהלים ועוקבת אחר ביצוע ההוראות ויישומן בבתי החולים.
ועדה לקביעת מוות מוחי נשימתי
חוק מוות מוחי נשימתי קובע בצורה מפורטת כי כאשר הרופא המטפל באדם מעלה חשד שהוא במוות מוחי, עליו ליידע את המשפחה ואת מנהל בית החולים. מנהל בית החולים בעצמו (או איש צוות אחר שהוא מינה למטרה זו) מזמן ועדה לקביעת המוות המוחי נשימתי.
בוועדה שקובעת מוות מוחי נשימתי חברים שני רופאים מומחים, שעברו הכשרה ייעודית לנושא, מהתחומים הבאים: נוירולוגיה, נוירוכירורגיה, הרדמה, טיפול נמרץ, קרדיולוגיה, פנימית, ילדים ועוד.
אסור שאחד מחברי הוועדה יהיה הרופא שמטפל בחולה הספציפי לגביו בודקים האם מתקיים אצלו מוות מוחי נשימתי. כמו כן, אסור שרופאים שעוסקים בהשתלות יהיו חברי ועדה. יש הפרדה מוחלטת בין העוסקים בהשתלות לבין קביעת המוות המוחי נשימתי.
קביעת המוות בבית החולים
בכל בתי החולים בישראל קובעים מוות מוחי נשימתי באופן אחיד. הרופאים המומחים בוועדה שהוקמה מוודאים כי בוצעה בדיקה מכשירנית שהעידה על העדר פעילות מוחית, ומתחילים לבצע שורה של מבחנים נוירולוגים ואחרים לבדוק האם יש עדות לפעילות מוחית אפילו מינימלית והאם יש סימני חיים. אם התגלו סימני חיים, תהליך הבדיקה נפסק וכמובן, לא נקבע מוות מוחי.
אם לא נמצאה עדות לפעילות מוחית, המשמעות היא שלא נמצאו סימני חיים ושהמטופל נפטר. שעת הפטירה היא המועד בו נקבע המוות המוחי.
הרופא המטפל יודיע למשפחה על מותו של יקירם. לאחר קביעת המוות המוחי, תוצע למשפחה ההזדמנות להציל חיים ולתרום איברים.
אם המשפחה תחליט לא לתרום, הנפטר ינותק מהמכשירים. משפחה שתרצה בכך תוכל לבקש להמשיך את ההנשמה בלבד.
קבלת המוות המוחי על ידי המשפחה
אדם שנפטר במוות מוחי נראה כאילו הוא "ישן" או מחוסר הכרה ו"רק מחובר למכשירים", צבע העור וטמפרטורת הגוף שלו דומים לאלה של אדם חולה, בשל החיבור למכשירי ההנשמה ואביזרי הניטור והטיפול, אולם חשוב להבין שאדם זה נפטר.
עם קביעת המוות המוחי הנשימתי, בני המשפחה העומדים לצד הנפטר אינם יכולים להבחין בשינוי חיצוני במצבו לפני קביעת המוות המוחי ולאחר קביעת המוות המוחי.
במקרים רבים המוות המוחי של האדם הקרוב נוצר בנסיבות טראומתיות ופתאומיות, ואין די זמן למשפחה לקלוט ולהפנים את האסון. לאורך כל הדרך המשפחה מלווה ומקבלת תמיכה מהצוות הרפואי של בית החולים.
המשפחה רשאית, על פי החוק, לקבל לידיה את המסמכים עליהם חתמו הרופאים שקבעו את המוות, וכן את ממצאי הבדיקה המכשירנית שבוצעה לצורך קביעת האבחנה, ולהתייעץ עם רב, פסיכולוג או כל אדם אחר.
קביעת מוות מוחי בעולם
מאז המחצית השנייה של המאה ה–20 לפי המסמך שיצא לאור על-ידי בית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד (Harvard) בארה"ב, ניתן לקבוע מוות גם על ידי הפסקה בלתי הפיכה של פעולת המוח המכונה גם מוות מוחי.
במהלך שנות ה-70' וה-80' אומצו במספר רב של מדינות קריטריונים ונהלים לקביעת מות המוח. כיום מקובל במרבית מדינות העולם קנה-המידה המוחי כקובע את רגע המוות.
פגיעות רפואיות במוח השונות ממוות מוחי
קיימות פגיעות שונות במוח שהן אינן מצב של מוות מוחי. להלן מובאת התייחסות למצבים אלה כדי למנוע בלבול:
- מוות קליני – הפסקה זמנית של פעילות הלב ללא מות המוח.
- צמח – מצב בו אין מוות של גזע המוח, אלא רק פגיעה בתפקוד של חלקים אחרים במוח.
- איבוד הכרה – קומה, ירידה במצב ההכרה שאינה מעידה על מות המוח ויכולה להיות זמנית.