ועדת שטינברג על הטיפול בחולה הנוטה למות - הנוסח המלא

הרקע להקמת ועדת שטינברג 01/01/2002

הבעיה: גבולות הטיפול ב"חולים סופניים" הנוטים למות יוצרים דילמה מוסרית קשה בעלת השלכות רפואיות, חברתיות, דתיות. שבועת הרופאים של היפוקרטס שוללת באופן מוחלט "רצח מתוך רחמים" וכוללת את ההתחייבות "לעולם לא להיענות לבקשה לספק סם ממית, או להעלות רעיון בכיוון כזה".
במאה העשרים הגרמנים היו הראשונים לבצע המתות חסד אקטיביות של אלפי מפגרים ונכים, כשבמסגרתן הופעל לראשונה גז ממית.
בסוף המאה העשרים מערכת הרפואה ההולנדית פתרה את בעיית הסבל של חולים חשוכי מרפא, כמו גם את העול הרפואי והכלכלי של הטיפול בהם, על ידי המתת חסד אקטיבית של אלפי חולים.
מצד שני, טכנולוגיה רפואית מודרנית מאפשרת הארכת חיי סבל של חולים הנוטים למות, הרבה מעבר לתהליך הטבעי של דעיכת החיים.

החלטות על שימוש או אי שימוש בטכנולוגיות מאריכות חיים, מתקבלות באופן לא מוסדר, ולעיתים תוך לחץ קשה בשעות לילה מאוחרות של רופאים תורניים.

פסקי דין של בתי משפט בישראל על שימוש או אי שימוש בטכנולוגיות מאריכות חיים אינם אחידים, וניתן להבחין בהבדלים מסויימים בין פסיקת בית המשפט העליון בפסק דין "שפר" לבין חלק מפסיקות בתי משפט מחוזיים.
לאור העובדה שעניינו של החולה הנוטה למות טרם הוסדר בצורה נורמטיבית ומחייבת מבחינה חוקית - מינה לפני כשנתיים שר הבריאות דאז, ח"כ הרב שלמה בניזרי את פרופ' אברהם שטינברג, לעמוד בראש ועדה ממשלתית-ציבורית שנדרשה לגבש הצעת חוק בנושא החולה הנוטה למות.

חברי הוועדה הציבורית עבדו קרוב לשנתיים בארבע ועדות משנה:

• ועדה רפואית-מדעית בראשותו של פרופ' צ'רלס ספרונג, מנהל היחידה לטיפול נמרץ כללי במרכז הרפואי הדסה עין כרם ויו"ר היחידה לאתיקה של האיגוד האירופאי לטיפול נמרץ. בוועדת משנה זו 26 רופאים, אחיות ועובדות סוציאליות.
• ועדה פילוסופית-ערכית בראשותו של פרופ' אסא כשר, מופקד הקתדרה לאתיקה רפואית, החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, חתן פרס ישראל 2000. בוועדת משנה זו 12 פילוסופים, אתיקאים ואישי דת.
• ועדה משפטית בראשותו של השופט (בדימ.) פרופ' אמנון כרמי, נשיא האגודה לרפואה ומשפט בישראל וראש המרכז הבינלאומי לבריאות משפט ואתיקה. בוועדת משנה זו 13 שופטים, משפטנים ועורכי דין.
• ועדה הלכתית בראשותו של הרב יעקב אריאל רבה הראשי של רמת גן. בוועדת משנה זו 7 אנשי הלכה מעולם הרבנות והרפואה. 

דו"ח ועדת שטינברג  - תקציר עקרונות מתוך הדו"ח

חמשת העקרונות הבאים הוסכמו על דעת כל חברי הועדה:

1. איסור מוחלט על המתה אקטיבית.
2. היתר להימנע מטיפול רפואי מעכב מוות כשמתקיימים שלושה תנאים יסודיים:
   א. החולה נוטה למות.
   ב. החולה סובל מאד.
   ג. החולה לא רוצה לעכב את מותו. היתר זה כולל גם הימנעות מחיבור למכונת הנשמה, בהתקיים התנאים הנ"ל.
3. לראשונה בישראל תהיה קיימת חובה חוקית לתת טיפולים פליאטיביים (מונעי סבל) הן לחולה הנוטה למות והן לבני משפחתו.
4. תהיה חובת קיום נוהל דיונים שקוף ומסודר בהשתתפות החולה או נציגיו.
5. ניתן להיענות גם להנחיות מקדימות ("צוואה מחיים") בהתקיים התנאים הנ"ל.

כל חברי הועדה הם אנשי מקצוע מהשורה הראשונה בתחומם. הם מייצגים באופן הולם את כל תחומי העיסוק וקשת הדעות הרלוונטיות בישראל. אף אחד מהם איננו מינוי פוליטי או תקשורתי.
במהלך עבודת הוועדה התקיים נוהל דיונים מסודר ומבוקר, התקיימו ויכוחים, והובעו דעות בצורה חופשית ומלאה. הדיון התקיים תוך כבוד הדדי מלא, למרות חילוקי דעות וויכוחים נוקבים על עקרונות ופרטים ביצועיים. נעשה ניסיון רציני וכן להגיע לקונצנזוס רחב ככל האפשר, למרות השקפות עולם בסיסיות שונות.
כ-95% מסעיפי החוק המוצע התקבלו פה אחד על ידי כל חברי הוועדה.

לסעיפים בודדים בלבד הוגשו הסתייגויות על ידי חברים בודדים, חלקם העדיפו המלצות אוסרניות יותר של אותם סעיפים, ואחרים העדיפו המלצות מתירניות יותר, כשהרוב המוחלט תמך בשביל הזהב. פירוט מלא מובא בדו"ח הוועדה.

נקודות מיוחדות:

• אי חידוש טיפול שנפסק יכול להיות מוגדר כהימנעות מטיפול.
• ככלל אין להרעיב או לייבש חולה למוות, גם כאשר מותר להמנע מטיפול רפואי דוחה מוות.
• אין לנתק חולה מקוצב לב או ממכונת הנשמה, אך ניתן לחבר חולה חיבור זמני למכונת הנשמה, אשר יפסק אוטומטית במועד שנקבע מראש. לאחר הפסקה כזו מותר יהיה להימנע מחיבור מחדש, בהתקיים התנאים הנ"ל.