ראש הממשלה בנימין נתניהו השתתף היום בטקס השקת מדליה ע"ש ג'ון הנרי פטרסון.

לפטרסון תפקיד חשוב ביותר בתחייה הציונית, לאחר שפיקד על שני הגדודים העבריים הראשונים – גדוד נהגי הפרדות בחזית גליפולי, ולאחר מכן כמפקד הגדוד ה-38 של קלעי המלך, שנלחם בארץ-ישראל.

המדליה הופקה ביוזמת המועצה הציבורית להנצחת זכרו ופועלו של זאב ז'בוטינסקי שבמשרד רה"מ.

בתחילת מלחמת העולם הראשונה עבר פטרסון לשרת באלכסנדריה שבמצרים. כשנה לאחר פרוץ המלחמה, ב-1915, ייסדו יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי גדוד עברי במצרים (גדוד נהגי הפרדות) ופטרסון קיבל את הפיקוד עליו.

לאחר פינוי הכוחות הבריטיים מגליפולי שבמצרים ופירוק גדוד נהגי הפרדות, סייע פטרסון לזאב ז'בוטינסקי בלונדון במאבקו להקמת גדוד עברי שיהיה גדוד לוחם של ממש. במשך כשנתיים הוביל זאב ז'בוטינסקי מערכה מורכבת, ורווית אכזבות ודחיות מצד הצמרת הבריטית, להקמת כח עברי לוחם במסגרת הצבא הבריטי. פטרסון, שמאז היכרותו עם ז'בוטינסקי באלכסנדריה הידק והעמיק את הקשרים עימו, היה שותף מרכזי במאבק לשכנוע הממסד הבריטי בחשיבות המהלך. ב-23 לאוגוסט 1917 הכריז משרד המלחמה הבריטי על הקמת הגדוד (גדוד ה-38 של קלעי המלך), ובהמלצת ז'בוטינסקי מונה כמפקד הגדוד לויטננט קולונל פטרסון.

על לויטננט ג'ון הנרי פטרסון הכריז זאב ז'בוטינסקי: "בכל ההיסטוריה היהודית לא היה לנו ידיד נוצרי בעל הבנה ומסירות כמוהו".

רקע:
לויטננט קולונל ג'ון הנרי פטרסון שירת בצבא בריטניה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1915 פיקד פטרסון על שני הגדודים העבריים הראשונים – תחילה על גדוד נהגי הפרדות בחזית גליפולי, ולאחר מכן כמפקד הגדוד ה-38 של קלעי המלך, שנלחם בארץ-ישראל. במסגרת פיקוד זה מילא פטרסון תפקיד חשוב ביותר בתחייה הציונית.

בשנת 2014 (67 שנים לאחר מותו) הוגשמה צוואתו של פטרסון והובא לקבורה אפרו ואפר רעייתו בבית עלמין באביחיל, לצד חייליו מהגדודים העבריים. האפר הוטמן בטקס ממלכתי בהשתתפות רה"מ נתניהו ורעייתו, נציגי משהב"ט וצה"ל וצאצאי משפחות חיילי "הגדודים העבריים".

דברי ראש הממשלה נתניהו בטקס השקת המדליה ע"ש פטרסון: "אני מאוד מתרגש, יחד עם אחי עידו, משפחתי, משום שזה אירוע שהוא לא רק לאומי אלא גם אישי.

לאומי זה ברור, אני חושב שהתקומה של עם ישראל לא הייתה מתאפשרת בלי בניית כוח צבאי שקדמה להשבת הריבונות, ובניית הכוח הצבאי המאורגן והשיטתי אחרי דורות התאפשרה תודות למעמד של ז'בוטינסקי וטרומפלדור, והשילוב עם פטרסון, זה ברור כשמש.

הדבר הזה יצק את היסודות של הכוח הלוחם העברי החדש בזמן החדש, בלעדי זה כמובן לא ניתן לחזות את תקומת העם היהודי, כי בסופו של דבר בלי צבא היינו נמחקים. היום הדבר ברור, פעם הדבר לא היה ברור. כשז'בוטינסקי אמר את הדברים האלה, או שהרצל אמר את זה לפניו, חשבו שאלה אמירות אבנטוריסטיות, פרובוקטיביות, מיותרות. היום אתם מסתכלים סביבנו, ולא רק סביבנו, ואתם רואים - החלש נעלם, החזק שורד.

לפני שנדבר על דברים אחרים, אם אין לך את הכוח הצבאי להגן על עצמך - לא תשרוד, פשוט מאוד, ודאי לא היהודים. לכן התמונה הזאת של שני האנשים הדגולים הללו, השילוב של החזון של ז'בוטינסקי והפיקוד של פטרסון יצרו את הכלים לתקומה הלאומית, זה דבר ראשון, מבחינה לאומית זה ברור לנו כהוגן.
מבחינה אישית, אנחנו גדלנו בבית שבו הייתה כוסית, נדמה לי מכסף, ויש לנו אותה עדיין, וכתוב עליה:
"To my god son Jonathan, from your god father Jon Henry Patterson"
אבי הכיר אחר כך את פטרסון כשהוא בא עם ז'בוטינסקי ובעצם שכנע את ז'בוטינסקי להעתיק את מרכז פעילותו מבריטניה לארה"ב מתוך ההכרה, כך הוא אמר, שארה"ב תירש את בריטניה ככוח הדומיננטי בעולם, ששם יש צורך לעשות את התעמולה למען המדינה היהודית והצבא היהודי, ועל כך אבי השאיר כתבים מאוד מפורטים שעידו כרגע מטפל בהם. זו ביוגרפיה מרתקת, הוא מדבר גם על כל הדברים הללו.

וז'בוטינסקי השתכנע, וכשהם באו לשם כעבור זמן קצר, ז'בוטינסקי נפטר כפי שאתם יודעים, אבל המלאכה הזאת נמשכה, ואבי הסתייע באנשים רבים כולל בנער בן 17, מישה ארנס, שעזר לו באותה עת, נדמה לי, בהחלפת חולצות וגם בעוד כמה דברים במהלך השנים אני יכול לומר. אבל אבי נפגש עם פטרסון, ונוצרה ביניהם ידידות עמוקה גם בינו לבין אמי, הוריי. ועם לידתו של אחי יוני, הוא שלח גם מכתב וברכה, והוריי החליטו לקרוא לבנם הבכור שנולד בארה"ב בזמן הפעילות הציונית של אבי, לקרוא אותו על שמו של סבי נתן, ועל שם ג'ון הנרי פטרסון - ולכן קוראים לו יונתן, ג'ונתן. אני לא בטוח שפטרסון יכול היה לדעת או לדמיין אפילו שהתינוק הרך הזה שהוא משמש לו סנדק יהפוך להיות לוחם ומפקד בצבא ההגנה לישראל, שאת היסודות שלו הקים הוא עצמו, פטרסון. לכן יש פה גם ממד לאומי אבל גם ממד אישי, זה מאוד מרגש.

כשפנו אליי מאביחיל וממוקירי זכרם של הגדודים העבריים, להביא אותו לקבורה באביחיל, ליד לוחמה, חשבתי שזה הדבר הראוי. אני חייב להגיד שיש פה חסר, יש פה דפיציט גדול, בכלל בהיסטוריוגרפיה של התקומה הציונית. החלק של התנועה שלנו הוא בחוסר מובהק מכל הבחינות. אבל בוודאי יש פה חסר גדול, והחסר של ג'ון הנרי פטרסון במקומות שלנו זה חסר שפשוט זועק לתיקון.

היו שלושה קצינים בריטיים בצבא הבריטי, מעבר ללויד ג'ורג' ובלפור וצ'רצ'יל, שהיה להם חלק מאוד חשוב בתקומה שלנו. אחד מוכר זה ברור, זה אורט וינגייט. הוא מוכר משום שאלה שהוא עזר להם הגיעו לעמדות כוח והם דאגו שהוא יאוזכר, וראוי שהוא יאוזכר. השני זה כמובן מיינרצהגן, שעכשיו תהיה לנו הזדמנות, במאה שנים להסתערות הגדולה של הפרשים האוסטרלים והניו-זילנדים בבאר שבע, לכיבוש באר שבע, לתעד את פועלו. משום שהוא היה קצין המודיעין של אלנבי, ואין ספק שהמפגש שלו עם אהרונסון, שגם הוא לא מתועד ולא מוכר, אולי מתועד אבל לא מוכר, משום שהוא לא התאים למיקום שלו בפוליטיקה הישראלית, אבל אין ספק שהמפגש בין אהרונסון למיינרצהגן היה מכריע לשחרור ארץ ישראל מהשלטון העותמאני. והשלישי כמובן זה פטרסון, שאנחנו עמלים להחדיר את תרומתו לתודעת הדורות בישראל, ולכן הצעד שאנחנו עושים היום הוא צעד נוסף בכיוון הזה, צעד קטן אבל צעד נוסף, במסע ארוך לתת לאנשים האלה, לאנשים האלה שז'בוטינסקי אמר שספק אם היה נוצרי שהיה לו תרומה כל כך גדולה לעמנו - אני חושב שאנחנו מחזירים ולו בקצת את הכבוד ואת התודה שלהם הם ראויים.

אני מודה לכם שאתם באתם הנה ואני מודה לכולכם, כל מי שעמל בכתיבת ההיסטוריה האמיתית, בהעלאת האמת, אני רוצה להודות לכם מקרב לב, תודה רבה לכם".