משרד התרבות והספורט הכריז על שמות הזוכים בפרס לאמנים ותיקים ע"ש אריק איינשטיין

שרת התרבות והספורט ח"כ מירי רגב: "אני גאה לקשור כתרים לעשרים ואחד אמניות ואמנים, שיקבלו השנה פרסי מפעל חיים על שמו של אריק איינשטיין ז"ל. כל אחת ואחד מהם העשיר את עולם התרבות הישראלי ותרם את צבעו הייחודי לקשת היצירה הישראלית. הפרס בגובה 50 אלף שקלים לכל זוכה יהווה אות הוקרה על פועלם למען תבנית נוף מולדתנו. זאת ועוד, הפרסים אינם רק ביטוי להערכתנו הרבה לאמנינו הוותיקים אלא גם ובמידה רבה תמריץ להמשך עשיה והתפתחות. בעולם הבמה, ישנם בני בלי גיל ורבים מהם בין מקבלי הפרסים".

זוהי השנה השלישית בו יוענק הפרס ע"ש אריק איינשטיין ליוצרים ותיקים בכל תחומי האמנות, אשר הטביעו חותמם ופעלו לקידום התרבות בישראל. שווי הפרס הכולל הינו 1,050,000 ₪ המחולקים 
ל- 21 יוצרים ותיקים ומוערכים בעלי תרומה משמעותית לתרבות בארץ, בשבעה תחומי אמנות: מחול, תיאטרון, ספרות ושירה, מוסיקה אמנותית, זמר עברי, אמנות פלסטית וקולנוע. בכל תחום ייבחרו 3 זוכים, סה"כ 21 זוכים אשר לכל אחד מהם יוענק פרס בגובה 50,000 ₪.

להלן שמות הזוכים, השופטים מכל קטגוריה ונימוקיהם:

קטגוריית זמר עברי שופטים: אלדד שרים, ערן ליטוין, יזהר כהן

1.    לוליק לוי
נימוק השופטים: במשך שנים רבות היה לוליק לשגריר נאמן של שירת הלדינו בפרט והשירה הספרדית בכלל. בקולו המיוחד ובבחירותיו המוסיקליות הנבונות ומלאות הטעם הטוב חיבר את הקהל הישראלי לתרבות הספרדית וללדינו, שגם הן נמצאות בבסיסה של המוסיקה הישראלית. בסוף שנות החמישים שרת בלהקה צבאית והתפרסם כסולן בשירים "השיריונים יצאו" וב"בגלל מסמר".  לאחר שחרורו היה הראשון להקליט את שירה של נעמי שמר "עיר לבנה" שהושר אחר כך גם על ידי אריק איינשטיין. צבע קולו ואישיותו של לוליק הפכו אותו לאחד הזמרים המיוחדים בזמר העיברי. 

2.    צביה אברבנאל
נימוק השופטים: לצביה מקום של כבוד בשימור השירה היהודית התימנית, שהיא כל כך חשובה כאבן פינה במוסיקה הישראלית. פעילותה כזמרת, כמתעדת, כחוקרת ומפיצה של השירה התימנית לצד חלקה בהקמת להקת המחול "ענבל". בשנות ה-60 נסעה לארה"ב ושם הפיצה את תרבות יהודי תימן בהופעותיה על הבמות ובתכניות טלביזיה נחשבות. לאורך כל חייה, המשיכה לחפש ולחקור את המוזיקה התימנית אך הרחיבה את החיפוש גם לתחום הג'אז ושילוב ביניהם הופך אותה לאמנית מסקרנת ולאחת מגיבורות התרבות היהודית התימנית. 

3.    אלון אולארצ'יק
נימוק השופטים: הילד אלכסי אולארצ'יק שנולד בפולין ועלה לארץ בשנת 1957, הפך לחלק חשוב מהפעילות המוסיקלית הישראלית-החל מלהקת הנח"ל המיתולוגית, דרך כוורת, וכמוסיקאי עצמאי הפעיל בשטח הפופ, הרוק והג'ז הישראלי, בכישרון, בחן, באינטיליגנציה ורגישות גבוהה ובעיקר בהמון יצירתיות. אולארצ'יק היה לחלק מקבוצת מוזיקאים שאחראים לעיצוב צליל הרוק והפופ הישראלי של שנות השבעים והשמונים וטביעת האצבע האומנותית שלו ניכרת בכל שיריו הותיקים והחדשים כאחד.

קטגוריית מוזיקה אמנותית שופטים: דרור אדלר, פרופ' רון זרחי, פרופ' עודד זהבי

1.    דליה אטלס
נימוק השופטים: חבר השופטים בחר להעניק את הפרס לדליה אטלס כהוקרה על פעילותה רבת השנים כמנצחת וחוקרת מוסיקה. מנצחת-אישה פורצת דרך לתקופתה הקריירה של אטלס מרשימה עקבית ומרובת הישגים בארץ ובחו"ל היא ניצחה על במות מרכזיות, הקליטה בחברות תקליטים נחשבות וזכתה להערכה מקצועית רבה בכל אשר פנתה. אטלס ביססה לעצמה שם גם כחוקרת בעיקר בנושאי המוסיקה של המלחין ארנסט בלוך, היא פעלה ללא לאות לגילוי יצירות נשכחות של המלחין והביאה כמות רצינית של כתבי יד נדירים שלו לכדי ביצוע. כמחנכת, פעלה אטלס שנים רבות להוראת המוסיקה וליצירת קבוצות ביצוע בטכניון בחיפה. מדענים וחוקרים רבים חבים לה היכרות רחבה ומשמעותית עם תחום המוסיקה. 

2.    יוסף ברדנשווילי
נימוק השופטים: מאז עלייתו ארצה הפך יוסף ברדנשווילי לאחד הכוחות החשובים והמוערכים בתחום המוסיקה הקונצרטנטית בארץ. התזמורת הפילהרמונית הישראלית מבצעת מיצירותיו בעקביות, האופרה הישראלית הזמינה ממנו יצירה לסדרת המינויים שלה ("מסע אל תוום האלף" על פי ספרו של א.ב. יהושוע) פסטיבל ישראל, תיאטרון הבימה, התיאטרון הקאמרי תיאטרון החאן ויוצרי קולנוע רבים פנו אל ברדנשווילי כדי שיכתוב עבורם מוסיקה מקורית. המוסיקה של ברדנשווילי צבעונית ואקספרסיבית מאד. הוא אומן התזמור ונדמה שאין סוף לגוונים שהוא מצליח להפיק מהגופים להם הוא כותב. הוא זוכה גם להכרה בין לאומית נרחבת ופתח את הדלת ליוצרים ישראליים במולדתו גרוזיה. על איכות והיקף יצירתו של ברדנשווילי ועל תרומתו לחיי המוסיקה בארץ מוענק לו הפרס. 

3.    נינו ביטון 
נימוק השופטים: נינו ביטון הוא נגן ומוזיקאי אוטודידקט שהפך לשם דבר בעולם המוזיקה האנדלוסית שהביאו עימם יהודי צפון אפריקה לישראל. שליטתו הווירטואוזית בעוּד והידע העצום שצבר בתחומי המוזיקה האלג'יראית, התוניסאית, הפיוטים ואפילו המוזיקה המצרית והעיראקית – הפכו אותו לאבן שואבת לתלמידים רבים מכל רחבי הארץ, וביניהם יידועי שם רבים. בשנים האחרונות רואה נינו ביטון כייעוד לשמר, להחיות ולהנחיל את המוזיקה האלג'ראית והמרוקאית ואת הפיוטים של יהודי המגרב, והוא מלמד את תלמידיו הרבים חינם אין כסף. על פעולתו הברוכה ותרומתו הרבה להעשרה, שימור והנחלה של מסורת עתיקה וחשובה בפסיפס התרבותי הישראלי מוענק לו הפרס. 

קטגוריית מחול שופטים: נועה ורטהיים, גדי ביטון, דינה אלדור

1.    רינה שיינפלד
נימוק השופטים: סיפור חייה של רנה שיינפלד , הוא, במידה רבה, סיפורו של המחול הישראלי. שיינפלד היא מהבולטים והמשפיעים  באמני ישראל; יוצרת מחול, רקדנית, כוריאוגרפית ומורה, היא  נושאת  בחובה  את כל ההיסטוריה של המחול הישראלי מראשית דרכו. היא הגברת הראשונה של המחול הישראלי. שיינפלד המציאה ופיתחה שפת מחול ייחודית, המשתמשת בחפצים ובחומרים ומשתמשת במטפורות בימתיות ההופכות לסמלים ויוצרות הוויה אמנותית חדשה .רינה היא מורת דרך רבת השפעה ותשוקה שגידלה דור של רקדנים ,כוריאוגרפים ומנהלי להקות בארץ ובעולם. רנה ממשיכה להוות מקור השראה, אומץ ,חקירה וחדוות יצירה אינסופית וממשיכה לפעול ולהיות אחת הנציגות המקוריות והחשובות של התרבות הישראלית והמחול הישראלי בארץ וברחבי תבל. 

2.    משה אפרתי
נימוק השופטים: משה אפרתי, חתן פרס ישראל למחול, היה רקדן יוצא דופן, מהמרכזיים בעשור הראשון של להקת מחול בת-שבע, עת צברה מוניטין בינלאומיים. בבת-שבע החל אפרתי ליצור את ריקודיו הראשונים בעידודה של מרתה גרהם, המנהלת האמנותית הראשונה של הלהקה, והיה רקדן מוביל ובולט, לצידם של רנה שיינפלד ואהוד בן דויד.  ב-1971 ייסד את להקת המחול "קול ודממה" תוך שהוא ממציא ומפתח את "שיטת הוויבראציה" שאפשרה לו לשלב ביצירותיו רקדנים חירשים לצד רקדנים שומעים.  "קול ודממה" פעלה כשלושה עשורים וזכתה למוניטין רחב היקף, קיימה הופעות בפסטיבלים ברחבי העולם וזכתה בשלל פרסים. אפרתי היה מהראשונים שיצרו אינטגרציה בין שיטות וטכניקות מחול בינלאומיות לנושאים מקומיים, ישראליים. נוסף על פועלו הבלתי רגיל כרקדן, יוצר ומנהל להקת "קול ודממה", אפרתי היה אספן ומתעד, ויצר במהלך חמישה עשורים אוסף מרשים, אשר נבחר להיות הראשון בפרויקט לאומי של קטלוג ודיגיטציה של אוספי מחול בישראל בספרייה הלאומית. תרומתו של אפרתי לתרבות הישראלית לא תסולא בפז, כאמן יוצר ייחודי, כבעל גישה הומנית שלא נודעה כמותה בתחום המחול, כחוקר הזהות הישראלית באמצעות יצירות מחול, וכמתעד אחראי בעל תודעה שימורית והיסטורית נטולת פשרות. 

3.    ולארי פאנוב
נימוק השופטים: ואלרי פאנוב רקדן יחיד מסוגו נמנה בין שלושת רקדני הבלט הגדולים בהיסטוריה. ואלרי פיתח שפת תנועה ייחודית לו תוך דגש על יכולת משחק ושילוב של אלמנטים קלאסיים וניאו קלאסיים בבלט. כשרונו הייחודי התגלה בעת שגילם את "פטרושקה" למוסיקה של סטרווינסקי. בשנת 1972, אחרי קריירה מפוארת כרקדן, ביקש היתר עלייה לישראל אך סורב ע"י שלטונות ברה"מ ורק לאחר התערבותה של ממשלת ארה"ב ומסע תקשורתי עולמי, ניתן לו היתר לעלות לישראל. ואלרי רקד כסולן בלהקת בת-שבע בשנות 74-75, לאחר מכן פיתח קריירה ענפה כמנהל אומנותי באופרה של ברלין, בבלט המלכותי הבלגי, באופרה של וינה ועוד. בשנת 1997 חזר ואלרי לישראל והקים את "להקת תאטרון בלט פאנוב" באשדוד. הלהקה במשך עשרים שנות קיומה הוציאה עשרות הפקות תחת שרביטו, תחת חסותו במסגרת בית הספר פאנוב, גדלו דורות רבים של רקדנים מקצועיים. 

קטגוריית אמנות פלסטית שופטים: דוד וקשטיין, יגאל צלמונה, שרה ברייטנברג סמל

1.    תמר רבן
נימוק השופטים: תמר רבן יצרה כמעט לבדה את תחום המיצג הנשי, הפמיניסטי, בישראל והיא ממשיכה לקיים אותו גם היום, למרות הקשיים. אפשר לומר בוודאות שבפעולתה העיקשת היא הרחיבה את גבולות האמנות הישראלית לאזורים שלא היו קיימים לפניה, אותם מיפתה ועיצבה ויצקה בהם תכנים. המופע הידוע  ביותר שלה "Dinner Dress- דיבורים על דורה "(2015-1997)  נכלל בספרה המסכם של חוקרת המיצג הנודעת רוזלי גולדברג וזכה לחשיפה בינלאומית רחבה. כך גם המופעים "יש לה כאב ראש בבטן"(2000), "קוקיז"(2008) ו"שולחן ערוך"(2015), בשיתוף ארנסטו לוי. תכני המופעים שלה התרחבו לנושאים שאפשר לאפיינם כחיים בשוליים: הגירה, מיעוטים מקופחים וקשיים של בעלי מוגבלויות. הופעתה הכריזמטית והמצאותיה הבימתיות המפתיעות מקנים למופעים שלה נוכחות ועוצמה. רבן יסדה בשנת 1988, יחד עם דן זקהיים ז"ל וענת שן, את "מקלט 209", עמותה לקידום האמנות  הבינתחומית והפרפורמנס בישראל, ששכנה שנים ארוכות במקלט בשכונת רמת אביב. "במת מיצג" אותה היא ממשיכה לנהל גם היום מן התחנה המרכזית בתל אביב, למרות קשיים תקציביים, היא בית לאמנות הפרפורמנס אשר כולל ארכיון, מרכז מחקר ולימוד, ואת "אנסמבל 209", אנסמבל של יוצרים ופרפורמרים  יחיד בסוגו בארץ. על כל אלה החלטנו להעניק לה את פרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים.

2.    צחי (יצחק) אוסטרובסקי
נימוק השופטים: צחי אוסטרובסקי היה במהלך כמה עשורים, באמצעות כשרונו ומצלמתו, לאחד המעצבים הפעילים והבולטים של הזיכרון החזותי הקולקטיבי שתמציתו היא "הישראליות". תרומתו הייתה חשובה לניסוח הדימוי המוכר של תל אביב כמרכז תרבות, בעיקר מצד תיאור הפרהסיה של היוצרים שחיו בה. מכוח סקרנותו הטבעית ותפיסת האחריות האישית שלו היה למתעד נלהב, סקרן, מחויב, מעורב ואוהב של קהילת האמנים שאותה הנציח במסירות. מי שחפץ ללמוד ולחקור מתוך עניין והתרגשות את חיי היום-יום של מובילי תרבות כאריק איינשטיין, שלום חנוך, אורי זוהר, עמוס קינן או משפחת בנאי, לפני שנעשו ל"ידוענים" ול"בוהמה", לא יוכל שלא להידרש לאוצר הבלום של ארכיון המסמכים החזותיים הזה. אוסטרובסקי אינו צלם של אירועים מכוננים ומעמדים חגיגיים; הוא מומחה לתיאור "ההיסטוריה הקטנה", מתבונן קשוב שהשכיל ללכוד רגעים אנושיים נדירים של מפגש בין-אישי או ביטוי אגבי של רגש פרטי, בין אם מושאי צילומיו הם אמנים, פוליטיקאים או חברי קהילות חרדיות. אוסטרובסקי התמחה גם בצילומי אדריכלות ונעשה למומחה משמעותי בתחום הצילום החשוב הזה שלא התגבשה בו עד עתה בישראל מסורת מקצועית מרובדת. אוסטרובסקי שמר תמיד באדיקות על מעמדו כיוצר חופשי ועצמאי, מפעל צילום של אדם אחד שמעולם לא היה תלוי בגורם מסחרי או במוסד אקדמי, מגלם גבישי של התשוקה לראות ושל האחריות להראות, על תרומתו לתיעוד המרחב האזרחי הישראלי ועל ההגדרה האישית שהציע באמצעות יצירתו למושג צילום מקומי החלטנו להעניק לו את פרס אריק איינשטיין לאמנים ותיקים. 

3.    יהושוע (שוקי) בורוקובסקי
נימוק השופטים: יהושע בורקובסקי הוא צייר מעולה ומשכיל שחזונו האמנותי מעלה שאלות יסוד מעמיקות בנוגע לעצם המעשה הציורי, מעמדו של הדימוי המצויר – וערכם היום. יצירתו של בורקובסקי היא שיעור בהכלה של ניגודים קיומיים, תרבותיים ואמנותיים: מצד אחד מושפעים ציוריו מתפיסת האמנות המערבית המופשטת מן הזן המבקש להיטען בתחושת שגב; העוגן התוכני של חלק מהם נעוץ במיתולוגיה היוונית הקלאסית שהרוותה את שורשי תרבות המערב. ומצד שני תלויה יצירתו בראייתו את תרבות המזרח כאוצר של רוחניות והוא שואל ממנה צורות יסוד מופשטות המזוהות עם דימויים ארכיטיפיים שמיוחס להם ריכוז של אנרגיה רוחנית, כמו מבנה ה"כּעבּה" במכה שהחל לצייר לאחר שגילה וחקר את ציורי החאג' שמשפחותיהם של עולי רגל מציירים עבורם לקראת שובם. מחד גיסא ציוריו הרדיקליים הם תוצאה של מלאכת יד תובענית, עמלנית, איטית וכמעט סיזיפית. הם מצוירים על לוחות עץ שהוכנו בקפידה, בשכבות על גבי שכבות של חומרי יסוד שעליהם מונחים צבעים, עלי זהב וחימר אדום, בטכניקות מסורתיות. מאידך גיסא עומדת העמלנות הזאת בניגוד מוחלט לתוצר הסופי של יצירתו המציג דימויים מינימליסטיים מודרניים וגימור מופתי, כמעט נטול עקבות של מגע יד.

קטגוריית תיאטרון שופטים: אלברט כהן, משה נאור, רפי ניב

1.    רות סגל
נימוק השופטים: רות סגל הצטרפה לתיאטרון חיפה 1962 שהיה בתחילת דרכו, והיתה ממעצבי דמותו של התיאטרון. שחקנית מובילה מוערכת ויוצאת דופן בכישרונה. ביצעה תפקידים שונים ומגוונים בתיאטרון חיפה וכשחקנית אורחת ב"קאמרי","הבימה", ותיאטרון "בית לסין. בין תפקידיה בתיאטרון חיפה- ליזה דוליטל  "פיגמליון" של ברנרד שאו. מאשה ב"שלוש אחיות" מאת צ'כוב, האומנת ב"אב" של סטרינברג, "ימים של זהב","אנשים קשים", "אורזי המזוודות","גן הדובדבנים", "משיח","חפצים", בין תפקידיה המאוחרים היו "סלטו מורטלה", "דבש", "בדרך אל החתולים","הנכד". רות סגל העלתה שלוש הצגות יחיד- "אישה לבד"  מאת סימון דה בובאר. "פנויה להצעות" מאת אריה יאס "לאה יוצאת לרחוב" מאת יונתן סגל. עבור תפקידה ב"מחרשה והכוכבים" מאת שון אוק'קייסי הוענק לה פרס מרגלית עבור שחקנית מצטיינת בתיאטרון.

2.    עודד תאומי
נימוק השופטים: עודד תאומי הוא דור שני לבמת התיאטרון: אביו, מאיר תאומי, היה שחקן תיאטרון "האוהל" . עודד שרת בלהקת פיקוד המרכז, ובשנת 1958 הצטרף לתיאטרון הקאמרי וגילם מאז עשרות תפקידים, רובם ב"קאמרי" אך גם בתיאטראות הבימה ,האוהל ,באר שבע ובית ליסין. בראשית שנות השבעים השתתף גם בשני מופעים לילדים: "נעמי שמר שרה לילדים ועודד תאומי עושה להם הצגות" ובמופע עם חוה אלברשטיין בשם "חוה ועודד בארץ הקסמים". במהלך שנות השבעים העלה תאומי שלוש הצגות יחיד פרי עטו שעסקו בספיריטואליזם - "מעל ומעבר", "אותות ומופתים" ו"על החיים ועל המוות".  תאומי שיחק במספר סרטי קולנוע ישראלים, בהם "הם היו עשרה", "חבורה שכזאת", "תעלת בלאומילך", "מרגו שלי", "מבצע יונתן" "סוף שבוע בגליל" ועוד. אבל מעל הכל ולפני הכל עודד תאומי היה במשך קרוב לשישים שנה משחקני הבמה הבולטים והחשובים בישראל. במשך שנים ארוכות "החזיק" תאומי על כתפיו את רפרטואר התאטרון הקאמרי. בין התפקידים הבלתי נשכחים ששיחק:  ז'אק ב"כטוב בעיניכם", את יאגו ב"אותלו", את ריצ'רד ב"ריצ'רד השלישי" קוריולנוס ב"קוריולנוס".. ג'ון ב"אוליאנה", טריגורין ב"השחף", ד"ר אסטרוב ב"הדוד ואניה", סליירי ב"אמדאוס", ד"ר סטוקמן ב"אויב העם", נילס בוהר ב"קופנהגן", וילי ברנדט ב"דמוקרטיה", פרופ' היגינס במחזמר "גבירתי הנאווה", סולנס ב"אלוף הבונים" קסטנר ב"קסטנר" ועוד תפקידים רבים ומגוונים. בדצמבר 2008 קיבל את פרס רוזנבלום לאמנויות הבמה על מפעל חיים, ובשנת 2011 זכה בפרס התיאטרון הישראלי  על מפעל חיים. על כל אלה, על כשרונו הגדול ועל שנים ארוכות בהן גילם תפקידים בלתי נשכחים שנחרטו בזכרונו של קהל אוהבי התאטרון הישראלי, החליטה הועדה להעניק לעודד תאומי את פרסת משרד התרבות לאומנים ותיקים.

3.    אהרון אלמוג
נימוק השופטים: אהרון אלמוג הוא שחקן ובמאי , בוגר בית הספר הדרמטי של תיאטרון הבימה שעדיין פעיל. מאחוריו קריירה עשירה ומגוונת של 57 שנות יצירה בתחום התיאטרון, הן בתחום המשחק והן בתחום הבימוי והניהול ועסק בפיתוח תחום המחזאות הישראלית. אהרון אלמוג גילם למעלה מ-60 תפקידים בתיאטראות הישראליים, ביים 30 הצגות, היה ממייסדי החאן הירושלמי והיה בין משתתפי תכנית הטלוויזיה המיתולוגית ניקוי ראש. בין התפקידים שמלא לאורך השנים: בתיאטרון הבימה – 1960-1964, 1997-2017 – גילם כ-30 תפקידים ביניהם נח מ"נמר חברבורות" , יוסף מ" מדריך למטייל בורשה" , האב מ" החולה ההודי" , המורה מ" ביקור הגברת הזקנה" , ויטאקר מ" הארוך, השמן והגוץ", אגאוס מ" מדיאה"  ועוד. בתיאטרון החאן 1970-1982 – גילם כ-20 תפקידים ביניהם: המשורר ב" חסות", הנמר מ" וולפונה" , וויצק ב" וויצק" , המספר ב" מרסיה וקאמיה". בתיאטרון חיפה – 1969-1972 גיל כ-7 תפקידים ביניהן זקןה הכפר ב" הכבשה" , הבעל המרומה ב" מנדראגולה" , המאהב ב" נשים היזהרו נשים". בתיאטרון הקמארי גילם כ-10 תפקידים – ביניהם אבנר מ" אורזי המזוודות", יאקיש מ"יאקיש ופופצ'ה" , פילאדיס ב" אלקטרה". כמו כן שיחק בבית לסין, במת השחקנים והבמה הסאטירית של מועדון התיאטרון. בין ההצגות שביים אהרון: " הפרדס" בהבימה, " הזקן" , " רכוש נטוש" ," שיץ" , " אחרי החגים" " שלוש אחיות "  בתיאטרון הקאמרי, " תל אביב – ניו יורק- תל אביב בתיאטרון החאן, הצגת היחיד " שש שעה רקובה" בבית לסין. ב-1987 התמנה למנהל האומנותי של קבוצת התיאטרון בנוה צדק, ששם גם שימש כבמאי בהצגות כמו: " הירושה" , " החייל הטוב שוויק" " נעורי ורדה'לה" ועוד. אהרון אלמוג היה ונשאר שחקן מצטיין , ממושמע ,מדוייק, יצירתי וביקורתי. שופע חום , רגישות והומור שבימאים רבים לקחו אותו שוב ושוב להצגותיהם. כבימאי היה לקול בולט ולבימאי מבוקש.אנו מוצאים כי מחוייבתו למקצוע והצטיינותו לאורך כל הקריירה ראויים להענקת פרס איינשטיין בתחום התיאטרון.

קטגוריית קולנוע שופטים: שבי גביזון, אסנת בוקופצר, נפתלי אלטר

1.    ניסים דיין
נימוק השופטים: במאי קולנוע ואחד המבקרים והמרצים החשובים בתחום, שגידל דורות רבים של סטודנטים לקולנוע. סרטו הראשון "אור מן ההפקר" מייצג היטב את הנושאים בהם דיין מעדיף לעסוק, והסרט נחשב לחלוץ הקולנוע הפוליטי בישראל, במציאות הקולנועית של אותם ימים בה שלטו סרטי הבורקס והקומדיות, האומץ של ניסים דיין לביים סרט ריאליסטי המתאר מציאות חיים קשה של מזרחים בשכונת עוני תל אביבית, שצולם בשחור לבן הפכה להרפתקה כמעט בלתי אפשרית, וסימנה את הדרך לסרטיו הבאים: "סופו של מילטון לוי" ו"גשר צר מאד", שגם בהם הביא את הבעיות הפוליטיות והחברתיות שעניינו אותו, שאפשרו לו ליצור מפגש עם אנשים החיים בשולי החברה, כאלה שבמאים אחרים בחרו שלא לעסוק בהם. סרטים אלה נעשו מתוך אהבה אמיתית לפריפריה, לאנשיה ואל מה שהם מסמלים בשבילו. בנוסף ביים דיין את הסדרה המצליחה "מישל עזרא ספרא ובניו". ולאחרונה את הסרט "מפריח היונים", שהפך לשובר קופות והביא לבתי הקולנוע משפחות שלמות שהתענגו על מורשתם שכמעט ונעלמה.

2.    צבי שיסל
נימוק השופטים: שותף וחבר בתעשיית הקולנוע והמוסיקה המקומית כמעט חמישים שנה. כמפיק, שחקן, במאי ויוצר קולנוע, הוא ליווה ותמך בחבריו, אריק איינשטיין, אורי זוהר, שלום חנוך, ועוד. כולנו מכירים אותו, בין היתר מחבורת "לול" המיתולוגית איתם עבד במשך שנים. את חברת התקליטים "הגר" הקים יחד עם אריק איינשטיין והפיק את שבעת אלבומיו הראשונים. היה שותף לכתיבת התסריט של סדרת הטלוויזיה האהובה "לול". הפיק וביים לטלוויזיה יחד עם אריק איינשטיין את התוכנית "סע לאט", הפיק ושיחק בסרט "שבלול" ובנוסף שיחק בסרטים המיתולוגיים "מציצים" ועיניים גדולות". יצירות שהן נכס צאן ברזל לכולנו, מבוגרים וצעירים כאחד.

3.    שמואל אימברמן
נימוק השופטים: נחשב לאחד מחלוצי תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל, כמפיק, במאי קולנוע וטלוויזיה, תסריטאי, עורך ומוזיקאי, מאחוריו למעלה מ-40 שנות יצירה. שמו נרשם על דפי ההיסטוריה כמי שביים את סדרת הדרמה הטלוויזיונית הראשונה בארץ, "חדווה ושלומיק" בתחילת שנות ה- 70, סידרה שנחשבת עד היום לפורצת דרך, וכראשון שביים בארץ "קליפים" לשירים. לאורך השנים ביים סרטי קולנוע עלילתיים, סרטי תעודה ודרמות טלוויזיה ביניהם, הסרטים המוזיקאליים: "אי לייק מייק" ו-"חמש חמש",  "2 דפיקות לב", "מנת יתר", "תל אביב – לוס אנג'לס", "לא שם זין" ועוד. תרומתו של אימברמן גם בתחום המוסיקה הביאה לנו את אחד מהשירים היפים ביותר, שנכתב ע"י אבי קורן, בביצועו של שלמה ארצי, "אנחנו לא צריכים".

קטגוריית ספרות שופטים: אילן שיינפלד, ד"ר מיכל ארבל תור, פרופ' מנחם לורברבוים

1.    רוני סומק
נימוק השופטים: רוני סומק הוא משורר פורה, ידוע ועטור פרסים, פרס ראש הממשלה, פרס עמיחי, פרס רמת גן ופרסים בחו"ל ובכללם פרס הנס ברגהאוס. שירתו רחבת היקף ונודעת; הוא פרסם עד כה חמישה עשר ספרי שירה ופרוזה, ויצירתו תורגמה לשלל שפות זרות, לאנגלית, ערבית, צרפתית, איטלקית, רוסית, ספרדית, פורטוגזית, קאטלנית, טורקית, קרואטית, אלבנית, יידיש, דנית, פורטוגזית ונפאלית. פעילותו האמנותית של סומק כוללת שיתופי פעולה עם מוזיקאים ואמנים ושילוב של שני תחומי האמנות בהם הוא עוסק, האמנות הפלסטית והשירה. על אף שכלולה, שירתו של סומק שומרת על מגע חי עם שפת הדיבור. אולי גם משום כך היא הגיעה לקהלים רחבים בארץ, וזכתה להלחנות רבות. שירתו של סומק סללה מסילות ללבו של הציבור לא רק לעצמה אלא גם לשירה העברית בכלל, ותרומתה לתרבות הישראלית רבה.

2.    יעקב בוצ'ן:
נימוק השופטים: יעקב בוצ'ן הוא סופר מקורי ופורה, שפרסם עד כה כ- 15 ספרים, רומנים, ספרים לבני הנעורים, ספרי ילדים ומחזה. ספרו הראשון והנודע ביותר, "שני חיי יעקב" שהתפרסם ב- 1979 הוא רומן מרתק, מורכב, נועז ועז מבע, אחת מיצירות הפרוזה הראשונות שעוסקת בבני הדור השני לשואה, נושא שחוזר גם בספריו הבאים. בוצ'ן זכה פעמיים בפרס ראש הממשלה, בפרס ברנשטיין על ספרו "ילד שקוף" מ- 1998 ובפרס אקו"ם לספרי ילדים. הרומן "ילד שקוף" תורגם לגרמנית. יחסית להיקף יצירתו ולאיכותה, כתיבתו של בוצ'ן לא זכתה להד הציבורי והמחקרי הראוי לה.

3.    שלומית כהן אסיף:
נימוק השופטים: שלומית כהן-אסיף, ילידת עיראק שעלתה ארצה כתינוקת, החלה לכתוב בהיותה קצינת חינוך בצבא, והקדישה את חייה לכתיבה לילדים. היא מתבוננת בעולם מבעד לעיניו של ילד, משמשת לו כפה ומדברת אתו על פחדיו ועל תקוותיו. יצירתה מעצבת לילד עולם מגונן ועשיר, מלא יופי וקסם, וכאשר היא נדרשת לגעת בקשיי החיים של ילדים היא עושה כן בעדינות, באהבה ובשחוק. יצירתה כבר זיכתה אותה בפרסים רבים וחשובים. אבל יום הולדתה השבעים, וצאתו לאור של ספרה השבעים, הם הזדמנות להודות לשלומית על מאות יצירותיה, המלוות את ילדי ישראל בספרי הלימוד, בשיר ובלחן וגם על במת התיאטרון, ובהן השיר הבא, שהורים מטמינים בכיסי ילדיהם, כדי שילווה אותם במהלך יומם: "קַח אֶת הַנְּשִׁיקָה/ שְׁמֹר אוֹתָהּ בַּכִּיס/אִם תֵּלֵךְ לְאִבּוּד/ אִם מִישֶׁהוּ יַרְבִּיץ/ אִם מִישֶׁהוּ יַכְעִיס/יֵשׁ לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס.// אִם תִּהְיֶה עָצוּב/אִם דִּמְעָה שֶׁל גֶּשֶׁם/תִּרְקֹד עַל רִיס/יֵשׁ לְךָ נְשִׁיקָה בַּכִּיס".