| a |
חוק-יסוד: הכנסת
חוק-יסוד: הכנסת הוא חוק-היסוד המשטרי החשוב ביותר, ובסעיף 4 לו נקבעו העקרונות שבבסיס הבחירות הדמוקרטיות בישראל – בסעיף זה נקבע שהבחירות לכנסת תהיינה כלליות, ארציות ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.
סעיף זה שוריין, וחוק היסוד קובע שהוא אינו ניתן לשינוי אלא ברוב של חברי הכנסת - כלומר, לפחות 61 חברי כנסת. חוק-היסוד מעניק את הזכות לבחור, ואת סייגיה, לכל אזרח שמלאו לו 18 וכן את הזכות להיבחר ואת סייגיה כך שכל אזרח שמלאו לו 21 שנים רשאי להיבחר לכנסת, בסייגים מסוימים שנקבעו בחוק-היסוד: כך למשל, מי שהורשע בפסק דין פלילי, ובין משפט דן אותו לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים, וביום הגשת רשימות המועמדים טרם חלפו 7 שנים מיום שסיים לרצות את עונשו האמור (אלא אם כן קבע יו"ר ועדת הבחירות המרכזית כי אין עם העברה שעבר משום קלון) לא יכול להתמודד בבחירות לכנסת; כמו כן, נקבעו בחוק-היסוד רשימה של בעלי תפקידים ציבוריים שלא יכולים להיות מועמדים לכנסת - ובהם: נשיא המדינה, רב ראשי, שופט מכהן, דיין מכהן, מבקר המדינה, הרמטכ"ל, רבנים וכוהני דת אחרים המקבלים שכר, ועובדי מדינה וקציני צבא בכירים, אלא אם כן פרשו מתפקידם בתוך פרק זמן מסוים לפני מועד הבחירות כקבוע בחוק. כמו כן נאמר שלא יכולה להתמודד בבחירות רשימה השוללת את קיומה של מדינת ישראל כמדינתו של העם היהודי, שוללת את האופי הדמוקרטי של המדינה או מסיתה לגזענות או תומכת במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
חוק הבחירות לכנסת (נוסח משולב), התשכ"ט-1969
החוק עוסק בכל ההיבטים הארגוניים והחוקיים של ניהול הבחירות.
החוק קובע את העקרונות אשר על-פיהם נקבעים אזורי הבחירה ואזורי הקלפיות, ומוקמות ועדות הבחירות. בראש הצד הארגוני עומדת ועדת הבחירות המרכזית, אשר תפקידה להכין את הבחירות, הן לגבי הבוחרים והן לגבי הנבחרים, לנהלן, לספור את הקולות ולהודיע על תוצאותיהן. בוועדה מיוצגות הסיעות. יושב-ראש הוועדה הוא שופט מכהן בבית המשפט העליון. הרשימות המתמודדות בבחירות חייבות להגיש רשימות מועמדיהן לוועדת הבחירות.
ההצבעה בבחירות מתקיימת בתחומי המדינה (לרבות יישובים יהודיים באזורי יהודה ושומרון). בנוסף רשאים להצביע ימאים השוהים בכלי שייט ישראלי שבו לפחות 14 ימאים ישראלים, שליחים בחו"ל שהם עובדי המדינה, עובדי קרן קיימת, קרן היסוד והסוכנות היהודית.
חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה), התשי"ט-1959
החוק עוסק במגבלות החלות על תעמולת הבחירות בתקופת 90 הימים שלפני הבחירות. המגבלות חלות על כל צורות הפרסום, כולל מודעות. החוק אוסר שימוש לצרכי תעמולה בנכסים שממומנים על ידי המדינה. בין היתר, החוק אוסר על תעמולת בחירות ברדיו ובטלוויזיה בתקופת 60 הימים שלפני בחירות, אלא במסגרת הסדרים הקבועים בחוק. ונקבע במפורש שהתעמולה בטלוויזיה תתנהל רק ב-21 הימים שלפני הבחירות.
חוק המפלגות, התשנ"ב-1992
החוק מגדיר מפלגה כ"חבר בני-אדם שהתאגדו כדי לקדם בדרך חוקית מטרות מדיניות או חברתיות ולהביא לייצוגם בכנסת על-ידי נבחרים". בכדי לייסד מפלגה "מאה בני-אדם או יותר, שהם אזרחי ישראל בגירים ותושביה" רושמים אותה בפנקס המפלגות, אצל רשם המפלגות.
"לא תירשם מפלגה אם יש במטרה ממטרותיה או במעשיה, במפורש או במשתמע, אחת מאלה:
1. שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית;
2. הסתה לגזענות;
3. תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל.
4. יסוד סביר למסקנה כי המפלגה תשמש מסווה לפעולות בלתי חוקיות."
מפלגה רשומה היא תאגיד, יש לה תקנון שהיא חייבת לפעול לפיו, וחובה עליה שיהיו בה המוסדות הבאים: מוסד מרכזי (בדרך כלל מרכז), גוף המופקד על ניהול ענייני המפלגה ועל ביצוע החלטות (בדרך כלל לשכה, או מזכירות), מוסד לביקורת פנימית וכן כל מוסד אחר שייקבע בתקנון המפלגה. אסורה על מפלגה פעילות כלכלית עסקית. מפלגות חייבות לנהל ספרי חשבונות, מאזנים ודו"חות.
חוק מימון מפלגות תשל"ג-1973
חוק מימון מפלגות עוסק במימון שמקבלת מפלגה מאוצר המדינה. בין מימון שוטף של מפלגות בין בחירות לבחירות ובין מימון מיוחד שמקבלות מפלגות לקראת הבחירות. החוק קובע את הקריטריונים לקבלת מימון המפלגות מאוצר המדינה ומגביל את מקורות המימון של המפלגות ממקורות אחרים. החוק קובע את התנאים שבהם יכולה מפלגה לקבל הלוואות ואת סכום התרומה שמותר לתורמים לתרום ולמפלגות לקבל. החוק גם קובע למי מותר לתרום. כך למשל - תרומות המתקבלות בעילום שם אינן חוקיות, אין לקבל תרומות מתאגיד ועוד. ככלל, מחושב המימון שתקבל מפלגה מאוצר המדינה על בסיס מספר חברי הכנסת שיש לסיעתה בכנסת הנוכחית, או מספר חברי הכנסת שבהם זכתה בבחירות.
חוק-יסוד: הממשלה התשס"א - 2001
הגרסה החדשה של חוק-היסוד, שבטלה את הבחירה הישירה של ראש הממשלה החל מהבחירות לכנסת ה-16, החזירה למעשה את השיטה כפי שהיתה קיימת לפני הבחירות לכנסת ה-14. לפי השיטה הישנה/חדשה, לאחר שנודעו תוצאות הבחירות לכנסת, מקיים נשיא המדינה התייעצויות עם כל הסיעות שנבחרו לכנסת החדשה, ועל בסיס התייעצויות אלו מטיל על חבר הכנסת שלו הסיכויים הטובים ביותר להרכיב ממשלה, את תפקיד הרכבת הממשלה החדשה. חוק-היסוד עוסק גם בהליך המתבקש אם המועמד נכשל במשימה. רוב רובו של חוק-היסוד עוסק בנושאים שאינם קשורים ישירות לבחירות אלא בהרכבת הממשלה, תפקודה והפסקת כהונתה.
|