 |
 |
|
|
��� ����� |
|
||||||
|
למתן צו מניעה נגד קדימה בגין שימוש בצלילי המנון המדינה במסגרת תעמולת הבחירות 9/2/2006
יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית, שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש, דחתה את עתירת הליכוד למתן צו מניעה נגד מפלגת קדימה בגין שימוש בצלילי המנון המדינה או במנגינה הדומה לו עד כדי הטעייה, במסגרת תעמולת הבחירות.
בפני כבוד השופטת ד' ביניש יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה ירושלים, י”א בשבט התשס”ו 9 בפברואר 2006 תב”כ 5/17 הליכוד – תנועה לאומית ליברלית המבקשת: נ ג ד מפלגת קדימה המשיבה: בקשה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 עו”ד אבי וינרוט ואח' בשם המבקשת: עו”ד איתן הברמן ואח' בשם המשיבה: החלטה בפניי בקשה למתן צו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (להלן: חוק התעמולה), אשר יורה למשיבה שלא לעשות שימוש בצלילי המנון המדינה או במנגינה הדומה לו עד כדי הטעיה במסגרת תעמולתה. טענות הצדדים 1. המבקשת הגישה בקשה זו לאחר שנתברר לה כי המשיבה עתידה לעשות שימוש במסגרת תעמולת הבחירות מטעמה בלחן הדומה לזה של המנון המדינה. לטענת המבקשת, שימוש זה בהמנון הלאומי הינו שימוש פסול בנכס לאומי, אשר אינו אמור להיות מזוהה עם מפלגה זו או אחרת. המבקשת סבורה כי השימוש בהמנון המדינה עולה כדי הפרה של סעיף 2א לחוק התעמולה. סעיף זה אוסר על עשיית שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות, במקרקעין או במיטלטלין המוחזקים על ידי גוף מבוקר, כמשמעותו בחוק מבקר המדינה, תשי”ח – 1958 [נוסח משולב] או על ידי תאגיד שהממשלה משתתפת בהנהלתו או בהונו. המבקשת סבורה כי יש לפרש איסור זה על רקע תכליתו של חוק התעמולה ”למנוע ממפלגה 'לנכס' לעצמה נכס מנכסי המדינה לצרכי תעמולתה” (סעיף 3(ב) לבקשה). לשיטתה של המבקשת, שימוש בהמנון המדינה במסגרת תעמולת הבחירות עלול להיתפס בקרב הציבור כצעד המוביל לזילות המנון המדינה וכפגיעה בממלכתיותו. 2. המשיבה, מצידה, אינה חולקת בתגובתה על כך כי בחרה לכלול בפתיח המוסיקלי העתיד ללוות את תעמולת הבחירות מטעמה מוטיבים מוסיקליים המזכירים את תחילתו של המנון המדינה. המשיבה טוענת כי השימוש במוטיבים מוסיקליים אלה אינו יוצר בקרב השומע את הרושם כי המפלגה ”מנכסת” לעצמה את המנון המדינה, אלא את הרושם כי המפלגה מכבדת את ההמנון ומזדהה עם ערכיה של המדינה ועם סמליה הלאומיים. לטענת המשיבה, השימוש במוטיבים של סמלי הלאום – דוגמת דגל המדינה, סמל המגן דוד, צבעי כחול-לבן וכו' – הינו שימוש מקובל במסגרת תעמולת בחירות, אשר נועד להביע זיקה והזדהות עם ערכים לאומיים. בהקשר זה מציינת המשיבה כי אף המבקשת עושה שימוש במוטיב דגל המדינה בתעמולתה (במסגרת שלטי חוצות בהם מופיע דגל המדינה, בחלקו, ברקע לתצלום של חבר הכנסת בנימין נתניהו). המשיבה דוחה את טענת המבקשת כי השימוש האמור נוגד את האיסור שנקבע בסעיף 2א לחוק התעמולה על שימוש בנכסי ציבור בקשר לתעמולת הבחירות. לטענתה, תכליתו של איסור זה הינה למנוע רתימת משאבים ציבוריים ושימוש בתקציבים ציבוריים לצורכי תעמולה ואין לפרשו ככולל איסור על שימוש במוטיבים מתוך המנון המדינה. המשיבה מוסיפה כי בעוד שהמחוקק בחר לאסור במפורש על שימוש בצבא ההגנה לישראל במסגרת תעמולת הבחירות, באופן העשוי ליצור רושם כי הצבא מזוהה עם מפלגה או עם רשימת מועמדים, הרי שלא נכללו בחוק הוראות דומות לעניין שימוש בסמלים לאומיים, דוגמת המנון המדינה. מכאן מסיקה המבקשת כי השימוש במוטיבים מתוך המנון המדינה – שהינו נכס מנכסי האומה כולה – מותר לכל מפלגה ולכל רשימת מועמדים, ובלבד שיהיה בו מימד של הזדהות עם סמלי המדינה ולא מימד של פגיעה או ביזוי. דיון 3. סעיף 17ב(א) לחוק התעמולה קובע כי ”יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת רשאי, לאחר שנתן לנוגע בדבר הזדמנות להביא טענותיו לפניו, ליתן צו המונע ביצוע מעשה עבירה לפי חוק זה... או המשכתו...”. השאלה הצריכה לענייננו הינה האם הפרה המשיבה את הוראות חוק התעמולה בעשותה שימוש במוטיבים מוסיקאליים הלקוחים מהמנון המדינה. 4. המבקשת מבססת בקשתה לצו מניעה על טענה להפרתו של סעיף 2א לחוק התעמולה. סעיף זה מורנו כדלקמן: ”איסור שימוש בנכסי הציבור 2א. לא ייעשה שימוש, בקשר עם תעמולת בחירות, בכספים של גוף מבוקר כמשמעותו בפסקאות (1), (2), (3) ו-(4) של סעיף 9 לחוק מבקר המדינה, תשי”ח-1958 [נוסח משולב] או של תאגיד שהממשלה או רשות מקומית משתתפת בהנהלתו או בהונו, ולא ייעשה שימוש כאמור במקרקעין או במטלטלין המוחזקים למעשה על ידי גוף או תאגיד כזה...”. טענתה של המבקשת כי הוראות סעיף זה מופרות על ידי השימוש שעושה המשיבה בהמנון המדינה – דינה להידחות. על תכליתן של הוראות סעיף 2א לחוק התעמולה עמדתי לאחרונה בהחלטתי בתב”כ 2/17 הליכוד, תנועה לאומית ליברלית נ' מפלגת קדימה. בהחלטה זו נקבע כי: ”משמעות האיסור על 'שימוש בנכסי ציבור', המופיע בסעיף 2א לחוק התעמולה, היא איסור על רתימת משאבים ציבוריים ושימוש בתקציבים ציבוריים לצרכי התעמולה של רשימות המתמודדות בבחירות. תכלית האיסור היא למנוע ממי שנמצא בעמדת שליטה על נכסים וכספים, שייעודם הוא לשרת את הכלל, מלנצל את מעמדו המיוחד על מנת להשתמש בנכסים שבשליטתו לטובתה של מפלגה מסוימת. שימוש כאמור בנכסי ציבור הינו כמעילה בכספי הציבור ובאמונו (השוו: החלטתו של השופט חשין בתב”כ 13/16 אושעיה נ' סיעת 'ישראל בעליה')”. (שם, בפס' 5). מן האמור לעיל עולה בבירור כי הפרשנות המוצעת על ידי המבקשת, אשר קוראת לתוך סעיף 2א לחוק התעמולה איסור על ”ניכוס” סמלים לאומיים במסגרת תעמולת הבחירות, אינה מתיישבת עם לשונו ותכליתו של סעיף זה. ”נכסי הציבור” אליהם מתייחס הסעיף הם נכסים מוחשיים – כספים, מקרקעין ומיטלטלין. מושג זה, כמובנו בסעיף, אינו משתרע על אלמנטים סמליים מופשטים כסמליה הלאומיים של מדינת ישראל. זאת ועוד, אף תכלית הסעיף בדבר מניעת ניצול לרעה של שליטה על נכסים בכדי להעמידם לטובת מפלגה מסוימת איננה מתקיימת במקרה שלפנינו. המבקשת מצביעה בבקשתה על כך ששימוש בהמנון המדינה כחלק מתעמולת הבחירות עלול לפגוע בממלכתיותו. אכן, התכלית של שמירה על ממלכתיותם של גורמים מסוימים, אותם ראוי להותיר מחוץ למסגרתה של תעמולת הבחירות, אינה זרה למחוקק. בחוק הבחירות (דרכי תעמולה)(תיקון מס' 18), תשס”א-2000 נוסף לחוק הבחירות סעיף 2ב(ב), תיקון המטיל הגבלות על תעמולת בחירות הכוללת התייחסות לכוחות הביטחון. סעיף זה קובע כי ”לא ייעשה שימוש בתעמולת בחירות בצבא הגנה לישראל באופן העשוי ליצור רושם כי צבא ההגנה לישראל מזוהה עם מפלגה או עם רשימת מועמדים”. אלא, שהמחוקק לא בחר להטיל הגבלות דומות בחוק התעמולה על שימוש בסמלים לאומיים, דוגמת דגל המדינה או המנון המדינה, לצורכי תעמולה. הנה כי כן, משלא עלה בידי המבקשת להראות כי מעשיה של המשיבה עולים כדי עבירה לפי חוק התעמולה, הרי שאין מתקיימת עילה להיענות לבקשתה לצו מניעה מכוח סעיף 17ב לחוק התעמולה. 5. למעלה מן הצורך, אעיר כי אף לגופו של עניין, לא שוכנעתי כי השימוש שעשתה המשיבה במוטיבים מוסיקליים מתוך המנון המדינה הינו שימוש פסול לכאורה, שיש בו כדי להצדיק את הגבלת חופש הביטוי שלה. ברי, כי אין אנו עוסקים במקרה בו נטען כי השימוש בסמל לאומי מוביל לביזויו ולפגיעה בו (לעניין האיזון הנדרש במקרים מעין אלה בין חופש הביטוי במסגרת תעמולת בחירות לבין אינטרס הכלל בביטחון, בשלום ובסדר ציבורי ראו: בג”ץ 212/03 חרות התנועה הלאומית נ' יו”ר ועדת הבחירות המרכזית, פ”ד נז(1) 750; כן ראו: בג”ץ 651/03 האגודה לזכויות האזרח נ' יו”ר ועדת הבחירות המרכזית נז(2) 62). בענייננו טוענת המשיבה כי מטרת השימוש שהיא עושה בהמנון היא להביע הזדהות עם סמליה הלאומיים של המדינה; לטענת המבקשת, בשימוש האמור מבקשת המשיבה ”לנכס” לזכותה את המנון המדינה וליצור רושם לפיו מזוהה המשיבה לבדה עם המדינה. מבלי להכריע בשאלה אם יש בשימוש האמור משום ”ניכוס” ההמנון הלאומי אם לאו, כשלעצמי סבורה אני כי בהעדר הוראה מפורשת מצד המחוקק בעניין זה, הטענה בדבר ”ניכוס” סמלים לאומיים אינה ממן השיקולים שיש בהם כדי להביא להגבלת חופש הביטוי וחופש התעמולה. זאת, ובלבד שאין בשימוש האמור כדי ליצור רושם מוטעה כי מדובר בפרסום מטעם רשות מרשויות המדינה. אשר על כן, הבקשה נדחית. דורית ביניש שופטת בית המשפט העליון יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה |
|||||
 © כל הזכיות שמורות, מדינת ישראל, 2006 נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected] |
