 |
 |
|
|
��� ����� |
|
||||||
|
1/2/2006
יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית, שופטת בית המשפט העליון דורית ביניש, דחתה את פניית מפלגת הליכוד למתן צו מניעה למפלגת קדימה, נגד הקמת ”יער קדימה”.
בפני כבוד השופטת ד' ביניש יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה ירושלים, ב' בשבט התשס”ו 31 בינואר 2006 תב”כ 2/17 הליכוד, תנועה לאומית ליברלית המבקשת: נ ג ד מפלגת קדימה המשיבה: החלטה בפניי בקשה מטעם תנועת הליכוד (להלן: המבקשת) לצו מניעה לפי סעיף 17ב(א) לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (להלן: חוק התעמולה). טענות הצדדים 1. על פי האמור בבקשה, למבקשת נודע מפרסומים בתקשורת כי מפלגת קדימה (להלן: המשיבה) יזמה שיתוף פעולה עם הקרן הקיימת לישראל (להלן: קק”ל) במסגרתו יינטע באדמות הנגב יער שייקרא על שמה של המשיבה, דהיינו, ”יער קדימה”. המבקשת טענה בבקשתה, כי המקרקעין בהם מתוכננת נטיעת היער הם מקרקעין השייכים למדינת ישראל ועל כן הם בגדר ”נכסי ציבור” שהשימוש בהם בקשר עם תעמולת בחירות הינו אסור על פי הוראת סעיף 2א לחוק התעמולה. בבקשה נטען כי ביצוע הנטיעה בסמוך למועד הבחירות מלמד בבירור על האופי התעמולתי של היוזמה המתוכננת ולפיכך, ההתקשרות בין המשיבה לקק”ל הינה מנוגדת להוראת סעיף 2א הנ”ל ויש למנעה. בנוסף נטען בבקשה כי קק”ל אף הסכימה לקיים את נטיעת היער במחיר נמוך מהמחיר המקובל (10₪ לעץ במקום 18₪) ובכך מסבסדת קק”ל את תעמולת הבחירות של המשיבה, דבר פסול לכשעצמו. 2. המשיבה דחתה בתגובתה את טענות המבקשת. המשיבה הסבירה בתגובתה כי אכן יזמה, בשיתוף קק”ל, נטיעת יער בהיקף של כ-10,000 עצים בנגב, אולם ההתקשרות עם קק”ל נעשתה בצינורות המקובלים ותנאי ההתקשרות הם התנאים שקק”ל מציעה לכל תורם המבקש לנטוע יער בסדר גודל כזה. המשיבה ציינה כי הכספים שיועברו לקק”ל עבור הנטיעה יהיו כספים השייכים למשיבה, אשר בחלקם באים מדמי ההצטרפות המשולמים על ידי המתפקדים למפלגה, וכי כל חבר מפלגה יקבל תעודת הוקרה על דבר השתתפותו בהעלאת התרומה לנטיעה. בהתחשב באמור טענה המשיבה כי ביוזמה המתוכננת אין נעשה שימוש אסור בכספי ציבור או בנכסי ציבור לצרכי תעמולה וכי לא נפל פגם או פסול כלשהו המצדיק את מניעת הנטיעה המתוכננת. 3. לנוכח המחלוקות העובדתיות בדבר אופי ההתקשרות בין קק”ל למשיבה הוריתי לקק”ל להגיש את התייחסותה לטענות והתייחסות זו הוגשה ביום 30.1.06. על פי האמור בתגובתה של קק”ל כל גורם, פרטי או ציבורי, יכול להרים תרומה למימון נטיעות בישראל וכי המחיר של 10₪ לעץ הינו המחיר המקובל בקק”ל לתרומה בסדר גודל של 10,000 עצים ומעלה, כפי שכאמור מתוכננת להיות התרומה במקרה דנן. קק”ל ציינה, כי כל תרומה עבור נטיעת עץ מזכה את התורם בתעודת הוקרה על תרומתו וכי תרומה בסדר גודל של 10,000 עצים ומעלה מזכה את התורם גם בזכות לבחור שם ליער שיוקם ובהצבת שלט הוקרה באתר. דיון 4. הנטיעה המתוכננת של ”יער קדימה” אמורה להתבצע על אדמות מדינה אף כי כעולה מתגובת קק”ל, טרם נקבע האתר לנטיעה. אין חולק, כי אדמות המדינה כולן באות תחת המונח ”נכסי ציבור”, אשר השימוש בהם בקשר עם תעמולת בחירות הינו אסור על פי סעיף 2א לחוק התעמולה. השאלה היא, אם במקרה דנן נעשה שימוש פסול בנכסי המדינה בקשר עם תעמולת בחירות ואם יהא זה מוצדק ליתן צו מניעה כנגד היוזמה המתוכננת. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובהתייחסות מטעם קק”ל הגעתי לכלל מסקנה כי אין ליתן צו מניעה במקרה דנן. 5. אכן, כאמור, המקרקעין עליהם מתוכננת נטיעת היער הינם בגדר נכסי ציבור. ואכן, יש להניח כי נטיעת היער על ידי המשיבה נעשית במסגרת מסע הבחירות שלה מתוך שאיפה להעביר לציבור מסר ערכי מטעמה בדבר החשיבות של פיתוח הנגב. יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי היוזמה האמורה עולה כדי הפרת האיסור על השימוש בנכסי ציבור. משמעות האיסור על ”שימוש בנכסי ציבור”, המופיע בסעיף 2א לחוק התעמולה, היא איסור על רתימת משאבים ציבוריים ושימוש בתקציבים ציבוריים לצרכי התעמולה של רשימות המתמודדות בבחירות. תכלית האיסור היא למנוע ממי שנמצא בעמדת שליטה על נכסים וכספים, שייעודם הוא לשרת את הכלל, מלנצל את מעמדו המיוחד על מנת להשתמש בנכסים שבשליטתו לטובתה של מפלגה מסוימת. שימוש כאמור בנכסי ציבור הינו כמעילה בכספי הציבור ובאמונו (השוו: החלטתו של השופט חשין בתב”כ 13/16 אושעיה נ' סיעת ”ישראל בעליה”). 6. במקרה דנן אין המשיבה עושה שימוש אסור בנכסי ציבור. אכן, יוזמתה של המשיבה מערבת פעילות בנכסי ציבור – אדמות מדינה – אולם אין לומר כי המשיבה מנצלת לרעה את שליטתה בנכסים אלה וכי בפעילות זו מתקיימת עדיפות למשיבה על פני כלל הציבור. ראשית, מהתגובות שהוגשו עולה, כי ההתקשרות בין המשיבה לקק”ל אינה כרוכה בשליטה מיוחדת שיש למשיבה בקק”ל או באדמות המדינה. כעולה מתגובתה של קק”ל, הסיכום על נטיעת היער שהושג עם המשיבה זהה לסיכומים דומים המושגים עם גורמים אחרים המבקשים לתרום לייעור הארץ והמשיבה אינה נהנית מהעדפה כלשהי עקב מעמדה בממשלה. לפיכך, אין בענייננו ניצול לרעה של מעמד על ידי המשיבה. שנית, המשיבה אינה מפיקה רווח כלשהו מן המקרקעין עליהם יינטע היער והרווח היחידי של המשיבה הוא לכאורה באפקט הציבורי שיושג מפרויקט הנטיעה. ואולם, אפקט ציבורי דומה יכולה להשיג כל אחת מהרשימות המתמודדות לכנסת שכן הדרך פתוחה בפניהן, אם תרצינה בכך, לקיים פרויקטים דומים. יצוין, כי על פי האמור בתגובות, ההסכם בין המשיבה לקק”ל טרם נחתם, טרם הועברה התרומה, וטרם נקבע אתר הנטיעה כך שנראה, כי רשימות אחרות שיבחרו ליזום פרויקטים דומים תוכלנה לעשות זאת בלא קושי רב. בנסיבות אלה, אין לראות ביוזמת המשיבה לנטוע את ”יער קדימה” משום הפרת האיסור על שימוש בנכסי ציבור הקבוע בחוק התעמולה ובפני הרשימות המתמודדות האחרות פתוחה, כאמור, הדרך ליזום פרויקטים דומים באותם תנאים מהם נהנית המשיבה ואשר עליהם עמדה קק”ל בהתייחסות מטעמה. לפיכך, הבקשה לצו מניעה כנגד קיום יוזמת הנטיעה נדחית. יחד עם זאת יצוין, כי על הכיסוי התקשורתי שיינתן לארוע לעמוד בכללים הקבועים בחוק האוסרים על שידור תעמולת בחירות. בכפוף לאמור, הבקשה נדחית. דורית ביניש שופטת בית המשפט העליון יושבת-ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע-עשרה |
|||||
 © כל הזכיות שמורות, מדינת ישראל, 2006 נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected] |
