העותרת: רשימת האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו - מולדת - תקומה
– נ ג ד –
1. יו”ר הכנסת - ח”כ אברהם בורג
2. ח”כ אופיר פז-פינס
3. ח”כ בנימין בן אליעזר (פואד)
4. אברהם (בייגה) שוחט
5. רשימת ”העבודה” לכנסת
6. ח”כ יוסף (טומי) לפיד
7. רשימת ”שינוי” לכנסת
8. רשות השידור
9. הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
10. גלי צה”ל
11. רדיו ללא הפסקה
12. ח”כ יוסי שריד
13. רשימת ”מרצ” לכנסת

המשיבים:

בשם העותרת: עו”ד אלי שמואליאן

בשם המשיבים 5-1: עו”ד אמנון לורך

המשיבים 7-6: אין נוכחות

בשם המשיבה 8: עו”ד חנה מצקביץ, עו”ד תומר קרני

בשם המשיבה 9: עו”ד יאיר עשהאל, גב' נאוה בת-צור

בשם המשיבה 10: עו”ד עדי בן ש”ך

בשם המשיבה 11: עו”ד ליאור חריש

בשם המשיבים 13-12: עו”ד דפנה הולץ-לכנר

עתירה למתן צו מניעה

החלטה

היה זה ביום 30.12.02 שהֶחֱלטתי (בתב”כ 10/16) לצוות צו המונע את ערוץ 7 משַּדֵּר שידורי תעמולת בחירות בניגוד להוראות חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (חוק התעמולה). אחד המשיבים באותה עתירה היתה רשימת האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו - מולדת - תקומה (רשימת האיחוד הלאומי). לא יצאו אלא מספר שעות, ובאותו יום, 30.12.02, הגישה רשימת האיחוד הלאומי את עתירתה הנוכחית נגד אחד-עשר המשיבים הראשונים. לא יצאו אלא ימים מספר, ולאחד-עשר המשיבים נוספו שני משיבים נוספים, להשלימם לשלושה-עשר משיבים.

2. המשיבים לעתירה, שלוש כיתים בהם: כת אחת מכילה חברי כנסת אחדים, ארבעה מהם חברי מפלגת העבודה - חה”כ אברהם בורג, אופיר פז-פינס, בנימין בן אליעזר (פואד) ואברהם (בייגה) שוחט; אחד חבר מפלגת שינוי - חה”כ יוסף (טומי) לפיד; ואחד חבר מפלגת מרצ - חה”כ יוסי שריד. כת שניה מכילה שלוש רשימות המתחרות בבחירות לכנסת: רשימת ”העבודה”, רשימת ”שינוי” ורשימת ”מרצ”. כת שלישית כוללת ארבע תחנות שידור: רשות השידור, הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, גלי-צה”ל ו”רדיו ללא הפסקה”.

3. ואם המשיבים לעתירה משיבים רבים הם; לא עוד אלא שענייניהם שונים הם זה-מזה; הנה הסעד שהעותרת מבקשת כי יינתן לה, סעד חובק-עולם הוא. הנה-כי-כן, העותרת מבקשת כי אאסור על ה”ה בורג, פז-פינס, בן אליעזר, שוחט, לפיד ושריד להתראיין ברדיו ובטלוויזיה; כך סתם - ללא הגבלות וללא סייגים. אם אין די בכך, עותרת העותרת עוד על כך שאאסור (כלשונה) על ”מי מטעם” רשימת העבודה, רשימת שינוי ורשימת מרצ להתראיין ברדיו ובטלוויזיה. כן מבקשת העותרת כי אורה את רשתות השידור למיניהן ”להימנע מלשדר כל שידור תעמולה שאיננו עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 5(א)(1) לחוק [התעמולה]”.

4. בהצביעם על סעד כל-כולל זה שהעותרת מבקשת לעצמה - סעד שניתן לכנותו סעד של בכל-מכל-כל - טענו מיקצת מבאי-כוח המשיבים כי דינה של העתירה להידחות על הסף. סעד כה גורף סעד שאינו ראוי הוא, כך טענו, וממילא לא יעלה כלל על הדעת כי יינתן לעותרת. אכן, כך טענו באי-כוח המשיבים לפניי, ניתן לצמצם את היקף פרישתו של הסעד המבוקש, ואולם אין זה לא דין ולא צדק כי מלאכה זו תיפול עליי. העותרת חייבת לדבוק בסעד שביקשה לעצמה - עימו תעלה ועימו תרד.

5. טענה זו יש בה ממש, בייחוד בשים-לב לכך שהעתירה שלפניי אינה עשויה מעשה מיקשה אלא פסיפס של טענות כנגד משיבים שאין ולא כלום ביניהם לבין עצמם. מכל מקום, אין זה מתפקידי לחלק את הסעד המבוקש לשיעורין, קל וחומר שלא נתבקשתי כלל על כך בידי בא-כוח העותרת.

והגם שטענה מיקדמית זו טענה ראויה היא בעיניי - בייחוד בימים אלה, ימים חמים עד-צריבה - אמרתי אל ליבי לא אכריע בדין אך על-פיה בלבד. ראוי לי כי אבחן את הטיעונים לגופם ואכריע בעתירה לגופה, על-פי הדין והצדק.

6. כפי שהערתי בדבריי למעלה, עתירה זו שלפנינו מחזיקה, להלכה ולמעשה, כמה וכמה תת-עתירות נפרדות זו-מזו - תת-עתירות הנסבות על אירועים שונים - ואין תת-עתירה אחת אוצלת על תת-עתירה אחרת. בדברינו שלהלן נפריד אפוא בין תת-העתירות השונות ונדון בהן אחת לאחת.

7. תת-עתירה אחת מכוונת עצמה נגד רשות השידור, ועניינה ראיון שנערך ב”קול ישראל” עם חה”כ אברהם בורג. אכן, הראיון היה גם עם חה”כ ישראל כץ, אלא שהעותרת מפנה טענותיה אך בעניינו של ח”כ בורג ולא בעניינו של ח”כ כץ. הראיון שבו מדובר נערך ביום 26.12.02 בשעות הבוקר, ולטענת העותרת יש בו באותו ראיון משום דברי תעמולה האסורים על-פי דין. עיינתי בתיכתוב הראיון, וגם אני בדעה כי יש בו בראיון דברי תעמולת בחירות. אכן דברי התעמולה אינם באים במידה גדושה, אך לא אוכל להימנע ממסקנה שדברי תעמולה יש בו.

8. תת-עתירה שניה מכוונת עצמה כנגד הטלוויזיה של רשות השידור, ונסבה היא על ראיון שנערך ביום 25.12.02, בתוכנית ”בוקר טוב ישראל”, עם שלושה פוליטיקאים: חה”כ ישראל כץ ואברהם (בייגה) שוחט ומר משה ניסים. משום מה מתלוננת העותרת אך על דבריו של חה”כ שוחט; אין היא מתלוננת על דבריהם של חה”כ כץ ומר ניסים, הגם שדבריהם של כל השלושה רמת התעמולה שבהם - ככל שיש בהם תעמולה - רמה שווה היא. נושא השיחה היה אי הסדרים בליכוד, ולאחר שעיינתי בתיכתוב הראיון דומני כי יסוד החדשות בו יסוד דומיננטי הוא למדי, וגם אם-אמרנו שיש בו בראיון יסוד של תעמולת בחירות הנה אותו יסוד קלוש הוא ביותר.

9. על טיעוני העותרת משיבה רשות השידור - ושמעתי תוספת הסברים על-פה מפי מנכ”ל רשות השידור, מר יוסף בראל, ומפי יו”ר רשות השידור, מר אברהם נתן - כי הרשות עושה כמיטבה כדי למנוע שידורי תעמולה בניגוד לחוק, ולעניין זה אף נתנו בידי הנחיות שיצאו מלפני המנכ”ל ומנהל הרדיו. דברי תשובתה של רשות השידור שיכנעו אותי כי אכן עושה היא הרשות כדי למנוע הפרת חוק התעמולה. אכן, לא תמיד עולה הדבר בידי האחראים למנוע שידור דברי תעמולה, ויש להניח כי גם לעתיד-לבוא ישודרו דברי תעמולה אסורים, זעיר-שם, זעיר-שם. ואולם בנסיבות העניין אינני סבור כי יהא זה ראוי לצוות את רשות השידור בצו מניעה כעתירת העותרת.

10. צו מניעה - סעד דרסטי הוא. ובמקום שבו מודיע מי שנטען נגדו כי חטא - גם אם חטא בלא יודעין - כי עשה בעבר וכי ימשיך לעשות למניעת עבירות לעתיד-לבוא, יש להנות את הטוען ולו מן הספק. אך לשם השוואה נזכיר כי בפרשת ערוץ 7 (תב”כ 10/16) הביאו העותרים לידיעתי שידורים רבים ששודרו בערוץ 7 - שידורים דשנים בדברי תעמולה - ובהחלטתי ציטטתי אף עשרה מתוך אותם השידורים. בענייננו שלנו אין המדובר, כאמור, אלא בשני שידורים נפרדים שאין כל קשר ביניהם, וגם שני אלה אינם מוקדשים אך לתעמולה. יתר-על-כן: השידורים בערוץ 7 - כולם כאחד - נעשו חומר אחד ומוצאם בצד אחד בלבד של המפה הפוליטית. ואילו השידורים שבענייננו עתה שותפים להם פוליטיקאים ממיגזרים שונים, ולמיצער לעניין שוויון והגינות עומדים שידורים אלה במיבחן. רשות השידור, למותר לומר, עומדת ומוזהרת כל העת שלא לעבור על לאו של חוק התעמולה, אך צו מניעה לא אתן - ולא יהיה זה ראוי כי אתן - הואיל ואין כל תואם בין ההפרה שהפרה רשות השידור את החוק - ככל שהפרה את החוק - לבין הסעד המתבקש.

11. תת-עתירה שלישית מכוונת עצמה כנגד הרשות השניה לטלוויזיה ולרדיו, וגם כאן מבקשת העותרת כי יותַן צו ולפיו תימנע הרשות השניה משדר שידורי תעמולה אסורים. תשובתה של הרשות השניה היא, כי תפקידה על-פי חוק אינו אלא תפקיד של מפקחת בלבד על זכיינים המשדרים שידורים בטלוויזיה וברדיו. היא עצמה, אין היא משדרת לא בטלוויזיה ולא ברדיו, וממילא אין מקום כי יוצא נגדה צו כבקשת העותרת. יתר-על-כן: הרשות השניה מקיימת את דבר החוק במלואו, וממילא אין מקום להוצאת צו נגדה. ולבסוף: צו המניעה שהעותרת עותרת לקבלו צו בלתי סביר הוא ואף חורג הוא מן הקבוע בחוק.

12. טענת הרשות השניה טענה ראויה ונכונה היא. בנסיבות עניינננו, אין מקום להוצאת צו-מישרין נגד גוף שתפקידו אינו אלא פיקוח על אחרים שעה שהוא-עצמו אינו משדר כלל. יתר-על-כן: ניתן היה לצפות כי עד שתפנה אליי בבקשת סעד כנגד הרשות השניה, תקדים העותרת ותפנה אל הרשות השניה בבקשה כי תפעיל סמכויותיה על-פי דין. אלא שהעותרת לא פנתה כלל אל הרשות השניה עובר להגשת העתירה. העותרת לא הסירה אפוא נטל המוטל עליה - לא לעניין קיומה של עילה ולא לעניין גיבושה של עילה - וממילא לא קנתה עילה כנגד הרשות השניה.

13. תת-עתירה רביעית מכוונת עצמה כנגד גלי-צה”ל בעניינם של שני שידורים שהיו ביום 29.12.02. על שידורים אלה ייאמרו, בשינויים המחוייבים, דברים שנאמרו על רשות השידור. זאת ועוד: נציג גלי-צה”ל התחייב בעת הדיון כי גלי-צה”ל יקיימו את הנחיות רשות השידור ככתבן וכלשונן (אלו הנחיות הנזכרות בפיסקה 9 לעיל), ודברים שאמרנו בעניין זה בעניינה של רשות השידור ייאמרו על גלי-צה”ל אף-הם.

14. תת-עתירה חמישית מכוונת עצמה כנגד ”רדיו ללא הפסקה”, ונסבה היא על שידור שהיה ביום 26.12.02 ובו רואיין יו”ר הכנסת, ח”כ אברהם בורג. לטענת העותרת יש בו באותו ראיון דברי תעמולה אסורים. תשובתו של ”רדיו ללא הפסקה” היא, כי אין הדברים כן, וכי האלמנט הדומיננטי בשידור היה אלמנט ”חדשותי” המותר על-פי ההלכה.

15. לשאלת הגורם הדומיננטי באותו שידור שמיום 26.12.02 עשויים להתגלע חילוקי-דעות. ואולם גם אם אניח כי נאמרו בו באותו ראיון דברי תעמולה, הנה אלה אינם אלא מעטים, ובכל מקרה אין המדובר אלא בשידור אחד בלבד. גם אם חטא ”רדיו ללא הפסקה” באותו שידור שמדברים אנו בו, אין בו באותו שידור כדי להצדיק הוצאת צו מניעה כעתירת העותרת.

16. עוד טוענת העותרת נגד הקרנה שהיתה ביום 31.12.02 בטלוויזיה - בידי אחת מהזכייניות של ערוץ 2 - שעה שמר ניסים משעל ראיין את חה”כ יוסי שריד וטומי לפיד. ראיון זה יכול היה לשמש נושא לתת-עתירה נוספת (שישית), אלא שהעותרת לא צירפה כלל את הזכיינית ששידרה אותו שידור, וממילא אין מקום שאחליט ואצווה צו בהיעדר הגוף אשר עלול להיפגע מצו כי אצווה. יש לדחות אפוא את עתירה של העותרת בתת-עתירה זו.

17. סוף דבר: לא מצאתי הצדק להיעתר אף לאחת מעתירותיה של העותרת ואני מחליט לדחות את עתירתה כולה. למותר לומר כי אין בדחיית העתירה כדי להתיר למשיבים או למי מהם לעבור על לאווין שבחוק התעמולה. המשיבים - כולם יחדיו וכל אחד מהם לעצמו - וכמוהם רשתות שידור אחרות ופוליטיקאים אחרים עומדים ומוזהרים כל העת שלא לעבור על איסורים שקבע חוק התעמולה. אני ער לכך שקשה להקים סכר שיעצור באורח יעיל ונחרץ אותו דחף לאו-בר-כיבוש שפוליטיקאים טובלים בו, קרא: הדחף הממלא אותם להציג את עניינם לפני הציבור בכל דרך אפשרית. ואולם איסורו של החוק איסור הוא, ועל קיומו של איסור זה הופקדתי אנוכי לשמור וצו מניעה בידי.

מישאל חשין
שופט בית-המשפט העליון
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה

©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected]