תב”כ 18/16

1. קשב מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל (ע”ר)
2. המרכז לפלורליזם יהודי - התנועה ליהדות מתקדמת שניהם ע”י ב”כ עו”ד קרן נהרי

המבקשות:

– נ ג ד –

1. תחנת הרדיו ”קול הנשמה”
2. תחנת הרדיו ”רדיו 10” ע”י ב”כ עו”ד יוסף תוסיה-כהן
3. תחנת הרדיו ”קול האמת” (”קול התורה”) ע”י ב”כ עו”ד גלעד בן-עמי
4. סיעת ש”ס 5. הרב עובדיה יוסף
6. מר אליהו ישי המשיבים 4, 5 ו-6 ע”י ב”כ עו”ד נדב עשהאל ומר יהודה אבידן
7. יהדות התורה ע”י ב”כ עו”ד ערן פלס

המשיבות:
בקשה לצו מניעה לפי סעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) תשי”ט-1959

החלטה

היה זה ביום 12.1.03 שהעותרות הגישו את עתירתן הנוכחית ובפיהן תלונה על כי שלוש המשיבות הראשונות (המשיבות) - תחנת הרדיו ”קול הנשמה”, תחנת הרדיו ”רדיו 10” ותחנת הרדיו ”קול האמת” - משדרות דברי תעמולה אסורים בניגוד להוראות חוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (חוק התעמולה). טיעוניהן אלה גיבו העותרות בתיכתובים לא מעטים משידורי רדיו ששידרו התחנות המשיבות.

התחנות המשיבות - ועימהן משיבים נוספים שצורפו לעתירה, בהם סיעות ש”ס ויהדות התורה - כפרו בטיעוני העותרות והשיבו לעותרות את שהשיבו.

ביום 16.1.03, ולאחר שמיעת טענותיהם של בעלי-הדין, העליתי לפניהם הצעה שלא להחליט בעתירה אותה עת ובלבד שיקויימו תנאים מוקדמים אחדים. בעלי-הדין שהתייצבו לפניי הסכימו להצעתי, ומתוך שאותה הצעה זיכתה את תחנות הרדיו המשיבות - וכידוע זכין לאדם שלא בפניו - קבעתי כי הצעתי תחול על תחנת הרדיו ”קול הנשמה” אשר לא טרחה כלל להתייצב לדיון.

עיקריה של ההצעה היו אלה, שתחנת ”רדיו 10” נטלה על עצמה שלא לשדר תעמולת בחירות בתוכניות הרדיו שלה; תחנת ”קול האמת” נטלה על עצמה להקפיד שלא תהיה תעמולת בחירות בשידורים שהיא משדרת, ואילו תחנת ”קול הנשמה”, כך קבעתי ”תיטול על עצמה התחייבות שנטלו עליהן ...” שתי התחנות האחרות. זכויותיהם של בעלי-הדין כך הוספתי וקבעתי, תהיינה שמורות להן במלואן, לרבות בשאלת הגדרתו של המושג ”תעמולת בחירות”.

ולבסוף: זכותן של העותרות נשמרה להן לבקש ממני לחדש את הדיון בעתירה על יסוד ראיות חדשות אשר תמצֶאינה ואשר יש בהן כדי לייסד טיעון, לגירסתן, כי מי מתחנות הרדיו המשיבות מפירה איסור של שידור ”תעמולת בחירות”.

החלטתי האמורה לעיל ניתנה ביום 16.1.03. לא יצאו אלא ימים אחדים, וביום 22.1.03 הגישו העותרות בקשה מחודשת להוצאת צו מניעה נגד תחנות הרדיו המשיבות. לעתירתן המחודשת צירפו העותרות תיכתובים חדשים משידורים ששידרו תחנות הרדיו המשיבות מאז החלטתי שמיום 16.1.03, ולטענתן יש בשידורים אלה ששודרו כדי להוכיח בעליל כי התחנות המשיבות הפרו התחייבות שנטלו על עצמן. אשר-על-כן - כך טענו העותרות - יש לאסור על המשיבות, מפורשות, לשדר דברי תעמולה אסורים.

משקיבלתי את עתירת העותרות ביקשתי את תגובת המשיבים בכתב, ומשנתקבלו התגובות, קבעתי את העתירה לשמיעה ליום שישי, 24.1.03. ביום זה נתכנסנו כולנו ושמעתי השלמות טיעונים מפי באי-כוח בעלי-הדין, למעט מפי תחנת ”קול הנשמה” אשר גם זו הפעם לא טרחה להתייצב לדיון.

הואיל והנושא דוחק אמרתי אתן החלטתי לאלתר, קודם כניסת השבת.

קריאה בתיכתובים שצירפו העותרות לעתירתן המחודשת מעלה בבירור כי תחנות הרדיו המשיבות לא מנעו עצמן הנאה משידור תעמולת בחירות האסורה על-פי דין. כך הוא, בוודאי, אם נצרף שידורים אלה לשידורים שתיכתוביהם צורפו לעתירה המקורית. יתר-על-כן: לעת שמיעת העתירה המקורית סברתי כי תחנות הרדיו המשיבות אכן שידרו, שלא כדין, תעמולת בחירות. בה-בעת, כך אמרתי אל ליבי, ראוי כי תינתן להן הזדמנות ראויה להוכיח את עצמן ולהקפיד ביתר על האיסור לשדר תעמולת בחירות. אדם או גוף אשר ניתנת לו הזדמנות לתקן מדרכיו, ראוי לו שינַהג עצמו זהיר-זהיר, כי יהלך על בהונות, כי יקפיד ביתר על מעשים שהוא עושה. צר לי שתחנות הרדיו המשיבות לא פירשו נכונה את החלטתי הראשונה וכך מאלצות הן אותי לעשות מעשה שביקשתי להימנע ממנו.

קריאה בתיכתובים שצורפו לעתירה המחודשת מעלה בבירור, כאמור, כי התחנות המשיבות העסיקו עצמן בתעמולת בחירות; בתעמולת בחירות ישירה ובתעמולת בחירות עקיפה; בתעמולת בחירות ”חיובית” ובתעמולת בחירות ”שלילית”. דומה כי תעמולת הבחירות ה”שלילית” ידה היתה על העליונה, שעה שהתחנות המשיבות תקפו מכל עבר - במישרין ובעקיפין - את מפלגת ”שינוי” ואת העומד בראשה, מר טומי לפיד. ואולם גם תעמולת בחירות ”חיובית” נמצאה באותם שידורים.

הטענות ששמעתי מפי באי-כוח המשיבים הן הטענות הרגילות הנשמעות בהקשר זה של תעמולת בחירות אסורה; בעיקר כי השידורים היו בעלי ערך ”חדשותי”; ונשמעה אף טענה כי היו אלו שידורים בעלי ערך ”אומנותי”.

טענות אלו אינן מקובלות עלי. שעה שהשר אלי ישי אומר למאזינים כי ”מר”ן אמר ללכת בית, בית ... לקום ולהצביע ש”ס, כי זה קיום עם ישראל. ככה נאמר לי שמר”ן יעשה בשבת הבאה ...”, אתקשה לקבל טענה כי דברים אלה בעלי ערך ”חדשותי” הם, ”חדשות” על-אודות דברים שאמר הרב יוסף. כך דין באמירה זו וכך דין באמירות אחרות שאינן אלא תעמולת בחירות מזוקקת מכל סיגים לבר בחירות.

טענה נוספת אשר נשמעה מפי המשיבים היתה זו, שמפלגת ש”ס - וכמותה מפלגת יהדות התורה - כזו-כן-זו השתיים מפלגות תורניות הן, וכמסקנה נדרשת מכאן - כי בשעה שמדברות הן בנושא הנוגע במצוות הדת יש להבין דבריהן כ”דברי תורה” ולא כאמירות פוליטיות המשתלבות בתעמולת הבחירות. טענה זו אינה מקובלת עליי מכל-וכל. אני מסכים כי דברי תורה בעניינה של פרשת השבוע או בניתוח סוגיה הילכתית מסויימת, עשויים לסווג עצמם כ”דברי תורה” שאין בהם פוליטיקה, ואולם הכל יודעים שאין קל מאשר לשלב דברי תורה בפוליטיקה, שעה שהאלמנט הדומיננטי, בייחוד בימים אלה, הוא פוליטיקה.

אשר לענייננו-שלנו, ההקשר שבו מדברים השידורים על נושא תחבורה בשבת, נישואים אזרחיים ועוד - תוך כדי תקיפה חריפה של מפלגת ”שינוי” -, אך שוטה, חרש וקטן יאמרו כי אין מדובר ב”תעמולת בחירות” אלא ב”דברי תורה”.

סוף דבר: שוכנעתי כי תחנות הרדיו המשיבות עסקו בתעמולת בחירות אסורה, ומשלא עמדו בניסיון לא נותר לי אלא לצוות אותן על-פי דין. אני מחליט להיעתר לעתירת העותרות ואני מצווה צו המופנה אל כל אחת מתחנות הרדיו המשיבות והאוסר עליהן לשדר ”תעמולת בחירות” כהוראת סעיף 5(א)(1) לחוק התעמולה עד ליום הבחירות (ועד בכלל). צו זה מכוון עצמו גם נגד כל אדם או גוף הפועלים מכוחן של תחנות הרדיו המשיבות, המשדרים בהן או המסייעים להן בשידורים, לרבות מר יהודה רונן, מר שמואל כהן ומר שמואל בן-עטר.

החלטה זו תחילתה היא מיידית.

מישאל חשין
שופט בית-המשפט העליון
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה

©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected]