העותרים:
חה”כ אפי אושעיה
ע”י ב”כ עוה”ד אמנון לורך

– נ ג ד –
המשיבים:
1. חה”כ שלמה בניזרי
2. סיעת ש”ס בכנסת
ע”י מר יהודה אבידן ועו”ד גלעד אזולאי


בקשה למתן צו מניעה

החלטה

ביום ו' בטבת תשס”ג, 11 בדצמבר 2002, נתפרסמה בעיתון ”מעריב” כתבה שכתָבָהּ העיתונאי שלמה צנזה וכותרתה ”בניזרי: 'אמנה ספרדים במקום אשכנזים'”. לשון כותרת-המישנה רצה כך: ”בראיון ל'מעריב' אומר השר כי בכוונת ש”ס לבצע 'אפליה מתקנת' במשרדי הממשלה אחרי הבחירות; 'ברור שנעדיף בכל מינוי, לבחור בספרדי', אמר בניזרי.”

והנה היא הכתבה במלואה:




11.12.02

בניזרי: ”אמנה ספרדים במקום אשכנזים”

אומר כי בכוונת ש”ס לבצע ”אפליה מתקנת” במשרדי הממשלה

שלמה צזנה


התבטאות בעייתית נוספת של שר העבודה והרווחה, שלמה בניזרי. הפעם, הצהיר בניזרי, העומד בראש צוות ההסברה של ש”ס, כי אחרי הבחירות תבצע מפלגתו ”אפליה מתקנת” במשרדי הממשלה. בניזרי אמר ל”מעריב” שש”ס תעדיף ספרדים על אשכנזים בכל מינוי שתעשה.


”אנו מודים שכבר ביצענו מינויים רבים של ספרדים, וכך גם יהיה אחרי הבחירות”, אמר בניזרי. לדבריו, הוא עצמו ביצע מאות רבות של מינויים מאז שהוא מכהן בשירות הציבורי כסגן שר, בהם העדיף ספרדים על אשכנזים. בניזרי הוסיף כי ש”ס הוקמה ”בשל גזענות נגד ספרדים וש”ס” והדגיש כי תוכנית המינויים שלו היא ”על פי חוק”.


גורמים בליכוד העריכו אתמול, כי דבריו של בניזרי נאמרים בעקבות הדירוג המוצלח בו זכה השר צחי הנגבי בפריימריס בליכוד. לגבי הנגבי פורסם כי ביצע מינוים פוליטים רבים במהלך כהונתו. כמו כן, טענו הגורמים, בקידמת רשימת הליכוד ממוקמים 15 ספרדים ובש”ס מעריכים שרבים ממאוכזבי ש”ס יפנו לליכוד.


מתנועת ש”ס נמסר אתמול, בתגובה לבחירות במפלגת העבודה, כי הן ”הוכיחו כי טיהור האתני נמשך. לאחר הדחתו של בן אליעזר הרכיבה אתמול העבודה רשימה לבנה ובדלנית שהמזרחים מיוצגים בה בשיעורים מביכים וכ”תרנגולת כפרות” של מצנע. הסופר אלי עמיר לא צלח את המשוכה חרף ההתגייסות חסרת התקדים של יו”ר המפלגה למענו. מפלגת העבודה חוזרת להיות מפלגה שהאקדמיה וההון תומכים בה ורק העם מתקשה למצוא בה את מקומו. שוב הוכח כי תנועת ש”ס היתה ונותרה הבית היחידי של הספרדים”.


2. כתבה זו עוררה עליה את חבר הכנסת אפי אושעיה, וביום הפירסום עצמו עתר מר אושעיה לפניי ובפיו בקשה כי אוציא צו מניעה נגד השר בניזרי וסיעת ש”ס בכנסת (המשיבים). בעתירתו טוען חה”כ אושעיה כי דברי השר בניזרי – כמתואר בכתבה – דברי תעמולת בחירות גיזעניים הם; כי בדבריו הבטיח השר בניזרי לציבור בוחריו שמוצאם מיהדות ספרד להנהיג ”אפליה מתקנת” גיזענית במקומות עבודה; כי מאיים הוא על אזרחים שמוצאם מיהדות אשכנז; וכי מן ההצהרות שבכתבה נובע שבתמורה לבחירת המשיבים בבחירות הקרובות לכנסת יעדיף השר בניזרי ”להעסיק ולמנות אזרחים ממוצא ספרדי לתפקידים ועבודות במקום אזרחים ממוצא אשכנזי אך ורק בשל מוצאם”. לטענת העותר, הצהרותיו של השר בניזרי נוגדות איסורים שנקבעו בסעיפים (4) ו-(5) לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], התשכ”ט-1969 (חוק הבחירות), ומכאן עתירתו כי יו”ר ועדת הבחירות המרכזית יעשה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 17ב לחוק הבחירות (דרכי תעמולה), תשי”ט-1959 (חוק התעמולה), ויאסור על השר בניזרי ”להמשיך ולנקוט בתעמולת בחירות גזענית” כמתואר בכתבה.

3. בו-ביום, יום חמישי 11.12.02, החלטתי כי אשמע את העתירה ביום המחר, יום שישי 12.12.02, והוספתי כי לקראת הישיבה מתבקשת תגובתם של המשיבים בכתב.

4. המשיבים נענו לבקשתי והגישו תגובה בכתב לעתירה. בתגובתם טוענים המשיבים כי העתירה עתירה קנטרנית היא; שהשר בניזרי קבע, כאמור בכתבה, כי ”תוכנית המינויים שלו היא 'על פי חוק'”; כי סיעת ש”ס ”חרטה על דגלה את המאבק באפליה העדתית שהייתה קיימת ועדיין קיימת במוסדות המדינה”; כי עד כה ”נמנע מבני עדות המזרח, לשמש בתפקידים ציבוריים בכירים וזוטרים כאחד”; כי לעיתים מונעים עצמם בני עדות המזרח מתחרות על תפקידים ”בידיעה שעקב מוצאם, צבע עורם, חיתוך הדיבור וכו', סיכוייהם להתקבל לאותם תפקידים, נמוכים ביותר”; וכי סיעת ש”ס נאבקה ותמשיך להיאבק ללא רתיעה באפליה העדתית. כן הוסיפו המשיבים וטענו בכתב-התגובה כי דבריו של השר בניזרי אין הם בגדר ”הבטחה לבוחר”, וכי אין ”קשר ישיר” בין דברי השר בניזרי לבין הצבעה בבחירות.

אלה הם עיקרי טענותיהם של המשיבים. ראוי להוסיף ולהדגיש עם זאת, כי אין המשיבים מכחישים דבר מן הדברים שנכתבו בכתבה. בדיון שלהלן אפוא, נניח כי כל הנאמר בכתבה משקף אמנם הצהרות שהצהיר ודברים שאמר השר בניזרי לכתב הכתבה.

5. ביום שישי 12.12.02, שמעתי טיעונים על-פה מפי בעלי-הדין, ובמהלך אותם טיעונים עשיתי כמיטבי לנסות ולמצוא הסדר שיהיה על דעת הכל. בניגוד לדעתם של אחרים, סבורני כי הסדר עדיף על הכרעה, למיצער בנושא כנושא העומד עתה לדיון לפניי. לצערי נכזבה תוחלתי, ובעלי-הדין לא עלה בידיהם להגיע לעמק השווה. הוטל עליי אפוא להכריע בעתירה ובחילוקי הדעות שנתגלעו בין הניצים לפניי.

המיתווה הנורמטיווי

6. סעיף 17ב לחוק התעמולה מקנה ליו”ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת סמכות ליתן צו המונע (בין השאר) ביצוע מעשה עבירה לפי פרק י”א לחוק הבחירות. ענייננו עתה הוא בהוראת סעיף 122 לחוק הבחירות, ולטענת העותר עניין לנו בהוראות ס”ק (1), (2), (4) ו-(5), הקובעים ומורים אותנו כך:

122. ואלה דינם מאסר חמש שנים או קנס 20,000 לירות:(1) הנותן או המציע שוחד על מנת להשפיע על בוחר להצביע או להימנע מהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;(2) המקבל או המסכים לקבל שוחד, לעצמו או לאדם אחר, כדי שיצביע או יימנע מהצביע, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת;(3) ......................(4) המבטיח לבוחר עבודה אם יצביע או יימנע מהצביע בעד רשימת מועמדים מסויימת;(5) המפטר או מאיים לפטר אדם מעבודה או מונע או מאיים למנוע ממנו קבלת עבודה כדי שיצביע או לא יצביע או משום שהצביע או לא הצביע בעד רשימת מועמדים מסויימת או משום שנמנע או לא נמנע מהצבעה, או כדי שיימנע או לא יימנע או משום שנמנע או לא נמנע מתעמולת בחירות, בכלל או בעד רשימת מועמדים מסויימת; ................................... שחיתות ואיום


7. לטענת העותר, הצהרות שהצהיר ודברים שאמר השר בניזרי מהווים עבירה על ההוראות שבסעיף 122(1),(2),(4) ו-(5) לחוק הבחירות, ומכאן עתירתו כי אוציא צו מניעה ואאסור על השר בניזרי ועל סיעת ש”ס בכנסת להוסיף ולהצהיר הצהרות ולומר דברים כפי שהצהיר ואמר השר בניזרי. בעיקר מדגיש העותר את האיסור הקבוע בסעיף 122(4) לחוק הבחירות, ולפיו עובר עבירה כל ה”מבטיח לבוחר עבודה אם יצביע ... בעד רשימת מועמדים מסויימת”.

השר בניזרי וסיעת ש”ס, כפי שאמרנו, כופרים מכל-וכל בטענות העותר; יתר-על-כן: משיבים הם מלחמה שערה, בטוענם כי הצהרות שהצהיר ודברים שאמר השר בניזרי, לא זו בלבד שהצהרות ודברים מותרים וראויים הם, אלא שבעיקריהם הם-הם ה- raison d’être של מפלגת ש”ס ושל סיעת ש”ס בכנסת.

השאלה שבמחלוקת

8. כדברהּ של כותרת השוליים להוראת סעיף 122 לחוק הבחירות, מדברים אנו במעשי ”שחיתות ואיום” במהלך בחירות לכנסת. ביתר דיוק ופירוט: בהצעת שוחד-בחירות לבוחר - הבטחת עבודה – אם יצביע בעד רשימת מועמדים מסויימת. השאלה הנשאלת היא, אפוא, אם הצהרותיו של השר בניזרי מביאות עצמן בגידרי הצעת שוחד-בחירות לבוחר-בכוח, לאמור: האם יש וניתן לפרש את דברי השר בניזרי – בהליך מינהלי כהליך הנדון לפנינו עתה – כדברים השקולים ל”המבטיח לבוחר עבודה אם יצביע ... בעד רשימת [ש”ס]”.

עיון ודיון

9. שוחד בחירות – כהוראת סעיף 122 לחוק הבחירות – אין הוא כשוחד שמדין העונשין, והבטחות הניתנות לבוחרים לעת בחירות אין הן כהבטחות העולות שוחד בדין העונשין. טעם הדבר הוא, שבתקופת-בחירות – להבדילה מתקופה שאינה תקופת-בחירות –מבטיחים מועמדים הבטחות לבוחרים-בכוח; לא עוד, אלא שהבטחות בתקופת בחירות – בהן עיקר, ומועמדים שלא יבטיחו הבטחות ולא יחייבו עצמם במדיניות מסויימת, חשובים הם כמי שלא הציגו מועמדותם בבחירות. כיצד נדע אפוא להבחין בין הבטחה להבטחה? כיצד נדע להבדיל בין הבטחה ראויה - הבטחה שהיא בריח-התיכון בכל הליך של בחירות; הבטחה שבלעדיה לא תיכונה בחירות כהילכתן – לבין הבטחה בלתי-ראויה, הבטחה פסולה ונוגדת חוק?

במבט ראשון עשויה הבחנה זו ליראות בעינינו קשה ביותר, משל נתבקשנו להכיר בין תכלת לכרתי או בין כלב לזאב לפני עלות השחר. אכן, כולנו נסכים, למשל, כי מועמד המשלם – או המבטיח לשלם – לבוחרים-בכוח כסף מזומן על מנת שיבחרו עבורו, עשה מעשה אסור. הוא הדין במועמד המבטיח כי ידאג לשיכון לבוחרים מהונו-שלו. ואולם ככל שנרחק מן ”הגרעין הקשה”; ככל שאדוות-המים תרחקנה ותלכנה ממקום פגיעתה של האבן במים; כן נתקשה יותר ויותר להכיר בין כלב-זאב לבין זאב. בתר”מ 94/98 סיעת ”ירושלים עכשיו” בראשות ארנן יקותיאלי נ' מפלגת ש”ס (החלטות מהבחירות לרשויות המקומיות שהתקיימו בנובמבר 1998, 116), נדרש השופט מצא לאיסור הקבוע בסעיף 8 לחוק התעמולה ולפיו לא תהא תעמולת בחירות ”קשורה במתן מתנות”. אמר על-כך השופט מצא (בעמ' 123):

סעיף 8 לחוק אוסר ללוות תעמולת בחירות בהענקת מתנות וטובות הנאה אחרות, ובכלל זה: תכניות בידור, הופעת אמנים, נגינה, זימרה, הצגת סרטים והגשת מאכל או משקה. השימוש באמצעים כאלה, העלולים לשבש את דעתם של הבוחרים, הוא פסול. האיסור על השימוש בהם, כתעמולת בחירות או במסגרת התעמולה, הוא מוחלט; וכשם שהחוק אינו מבחין בין תכנית בידור עשירה ויקרה להופעת אמן קצרה הנעשית בהתנדבות, וכשם שאינו מבחין בין הגשת סעודה גדולה ויקרה לבין הגשת כיבוד קל, כך אין למצוא בו אחיזה להבחנה בין מתנה למתנה.


ראו עוד: תר”מ 153/98 שוש ערער נ' רשימת ש”ס בבחירות למועצת עירית נתניה (שם, 128).

10. ובכן, אסור השימוש באמצעים העלולים לשבש דעתם של בוחרים. ואולם אלו אמצעים הם העלולים לשבש דעתם של בוחרים? מִשֶּמּוֹנֶה החוק מפורשות מעשים האסורים בתעמולת בחירות (וכהוראת סעיף 8 לחוק התעמולה, אסור לה לתעמולת בחירות שתהא מלווה תוכניות בידור, הופעות אמנים, נגינה, זימרה וכו'), נדע ונבין כי אותם מעשים אסורים בשל כך שעלולים הם לשבש דעתו של בוחר-בכוח. ואולם כיצד נדע אם מעשה פלוני – שאינו נזכר מפורשות בחוק – מעשה ”משבש-דעה” הוא? מועמד המבטיח מפורשות לבוחרים כי ישלם להם עבור הצבעתם, או כי ידאג להם לעבודה, כולנו נסכים כי עבר על לאו הקבוע בסעיף 122 לחוק הבחירות. ואולם, האם הצהרותיו ודבריו של השר בניזרי באים במיסגרת איסור זה?

11. סוגיה זו של הבטחות מותרות והבטחות אסורות בבחירות נדונה ארוכות בע”פ 71/83 פלאטו שרון נ' מדינת ישראל, פ”ד לח(2) 757. באותה פרשה הבטיח מועמד בבחירות לכנסת – במפורש ובמרומז – כי באמצעיו האישיים ובעזרתם של בעלי-אמצעים אחרים ומומחים לכלכלה, ירכוש אלפי דירות ממשרד השיכון, וידאג להשכירן בתנאים נוחים ושווים לכל נפש למשפחות מעוטות-אמצעים ולזוגות צעירים. בית-המשפט נדרש להבטחת-בחירות זו והחליט – בפסק דין ארוך ומנומק שכתבוֹ השופט דֹב לוין והסכימו עימו השופט משה בייסקי והשופטת שושנה נתניהו – כי הבטחתו של המועמד, פלאטו שרון, הבטחת-שוחד אסורה היתה. בהכרעת הדין טורח השופט דֹב לוין להתוות את קו הגבול שבין הבטחת-בחירות לגיטימית לבין הבטחת-בחירות אסורה ופסולה, ובין השאר מוצאים אנו אותו אומר לנו דברים אלה (שם, 776):

אך טבעי הוא, שכל מועמד או רשימת מועמדים יבקשו בעת מסע בחירות לסלול מסילות אל ליבו ותודעתו של הבוחר באמצעות מצע רעיוני שובה לב ונפש ...[]מצע זה יכול שיהיה נרחב, רציני וענייני, ויכול שהוא יהא צר-אופקים, פשטני, הנותן ביטוי למשאלות לב שאינן בנות-השגה - זה גם זה כשר מבחינה חוקית, אולם הבוחר, הוא שישפוט את רצינות המצע והמועמדים הניצבים מאחריו בדרך הצבעתו.

יכול מועמד לראות חזות הכול בפתרון בעיות מצוקת הדיור של אזרחים מעוטי יכולת וזוגות צעירים, להעלות רעיונות לפתרון בעיות אלה, ולמקד את מערכת הבחירות שלו בנושא זה. מצע כזה כשר הוא, ואין בו פסול. אולם, אם יכלול מצע כזה, דרך משל, לא רק תוכנית פעולה ופירוט דרכי עשייה להשגת היעד, אלא גם הבטחה ממשית להעניק לבוחר פלוני או לציבור בוחרים, שיבחרו באותו מועמד, דירות מגורים בתנאים מפתים, כי אז ייחשב מצע כזה לפסול ונגוע בשוחד בחירות.

בין האפשרות האחת - הכשרה - לבין האפשרות האחרת - הפסולה - מצוי מרחב רב, שבתחומו תיתכנה פניות כאלה או אחרות אל ציבור הבוחרים, אשר תהיינה גבוליות מבחינה כשרותן. שיבוץ מצע כזה במשבצת ההולמת לו, הלבנה והכשרה או השחורה והפסולה, מחייב בדיקת הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה, עיון בתוכנו של המצע ובמשתמע מתוכו, במפורש או במרומז, בחינת דרך הצגתו לפני הציבור, ויישום העקרונות המשפטיים, שנסקרו לעיל, על אלה.

ובמקום אחר (בעמ' 780):

באופן טבעי עושה הצדקה, או המעשה שיש בו משום טובת הנאה, זוכה לפופולריות אצל מקבלי הצדקה. הדבר מובן, ולכשעצמו אין בו פסול. אולם, כיוון שמעשי צדקה או הענקת הנאה, הנעשים דווקא בסמיכות לזמן בחירות, עלולים לשמש מסווה לשיחוד בוחרים, שומה עלינו במקרה כזה לבדוק בדוק היטב, מהי הכוונה האמיתית, המנחה את המציע שעה שהוא מפגין את צדקנותו. את כוונתו זו, שהיא בטבע הדברים בנבכי ליבו של המציע, יש לבחון על-פי המשתמע מעובדות המקרה גם באשר למניע או המטרה שביסוד מתן הצדקה או טובת ההנאה. אם המניע, שעומד מאחורי רוחב ליבו של המציע, כפי שמתחוור מעובדות המקרה, הוא פשוט לתת ביטוי מעשי לטוב ליבו, יושרו ומידת החסידות שנתן בה, כי אז כוונתו כשרה ורצויה ועשייתו מותרת. אם, מאידך גיסא, מתחוור, שהמניע והמטרה שבנתינת הצדקה או טובת ההנאה הם, למעשה, לזכות ביום הבחירות בקולותיהם של הבוחרים, אסירי התודה, שקיבלו, או, כמובטח להם, יקבלו, טובת הנאה, כי אז הכוונה פסולה היא ומלמדת על מעשה בלתי חוקי. בהלכה העולה מעל דפי הפסיקה באנגליה נקבע, ששני המניעים, המותר והאסור, אפשר שידריכו יחדיו את כוונת נותן הצדקה. במקרה כזה, כך נקבע, מצווים אנו לבדוק איזהו המניע המכריע (הדומיננטי), שכן רק אם המניע המושחת הוא המכוון את מעשהו של נותן הצדקה יהיה במתת משום שוחד בחירות.


(בימים יבואו יידון בוודאי נושא המישקל שיש ליתן לכוונתו הסובייקטיווית של המועמד-המבטיח, להבדילה ממשמעות דבריו כפי שהם נתפשים בידי ”הבוחר הסביר”. ואולם לענייננו שלנו אין צורך שנעמיק בכך). השופט לוין סובר כי אין מקום להבחין בין הבטחה בלתי-לגיטימית ליחיד מזוהה לבין הבטחה מעין-זו לציבור בלתי-מזוהה, ולסוף מחליט הוא להרשיע את פלאטו שרון בדינו. ובלשונו (שם, 778, 779):

הצגת תוכנית הדיור הנ”ל, כפי שתוארה לעיל, מעלה, כאמור, את השאלה המשפטית-עקרונית, המצריכה הכרעה: מה בין מצע בחירות מותר המוצג לציבור, שכולל מטבעו הבטחה לעשות למימושו, ושאינו בבחינת שוחד, ובין הבטחת טובת הנאה מפורשת או משתמעת בהקשר לאותו מצע, אשר בגדר שוחד תיחשב.

..........................

אין ספק, כי מצוקת הדיור של זוגות צעירים היא נושא בעל חשיבות חברתית-ציבורית ממדרגה ראשונה, ועל-כן אין כל מניעה, שמפלגה זו או אחרת או מועמד פלוני יבחרו למקד את מצעם הרעיוני, במהלך מסע הבחירות שלהם, בנושא מיוחד וחשוב זה. אולם במקרה דנן, ההבטחה, הכלולה במצע רשימת פ”ש והמשתמעת מדרך הצגתו לציבור, אינה למציאת פתרון בעל אופי כללי וציבורי למצוקת הדיור. במקרה דנן, הדגש הושם על רכישת דירות ממקורותיו הפרטיים של פלאטו שרון, והשכרתן לאותו ציבור מסויים אשר נרשם, אם באמצעות מודעות שנתפרסמו בעיתונים, אם בכנס בית הרופא, ואם באמצעות רכזי פ”ש בדימונה, אשקלון ובית-שמש. בכך חורגת התוכנית מהצגת מצע, המתאר עשייה מובטחת כשרה, במסגרת תעמולת בחירות נאותה, והיא הופכת להצעת שוחד מסוימת ומכוונת.


ובהמשך (בעמ' 782):

מהעיון הכללי והעקרוני לענייננו, תוכנית פד”מ, כפי שהוצגה לציבור, אינה לא מצע רעיוני, המביא בשורה חברתית וכלכלית, וגם לא ביטוי לצדקנותו ורוחב ליבו של איש נאור אשר טובת הכלל ורווחת החברה בראש מעייניו. כאשר מערטלים את התוכנית ממחלצותיה הבלתי מחייבות, ניצבת לפנינו במערומיה תוכנית פשוטה וקונקרטית, בה מבטיח פלאטו שרון, באופן אישי, טובות הנאה משמעותיות לציבור הבוחרים בכללו, ולזוגות צעירים ואנשים, המוגדרים כחסרי יכולת, המתפתים להירשם לתוכנית, במיוחד, במגמה ברורה ושקופה, להשפיע על-ידי ברק ההצעה והפיתוי שבה על ציבור הבוחרים להצביע למען רשימת פ”ש – רשימת האיש הבודד טוב הלב.



12. נעיין בדבריו של השופט לוין; נשקול את הילוכנו; וידענו כי בכל עניין ובכל סוגיה יהא עלינו להחל מבראשית, קרא: לבחון את הנתונים המוצגים לפנינו תוך שאנו משווים נגד עינינו את עקרונות-היסוד המוליכים אותנו הדרך. עיקר הדברים הוא בצורך החיוני המוּבְנֶה בהליך של בחירות דמוקרטיות, והוא, הצורך שהבוחר ישקול בדעתו באורח חופשי ומושכל עבור מי יצביע ועבור מי לא יצביע, בהיותו מושפע אך משיקולים הנחשבים והנראים בעינינו שיקולים ראויים לחברה שבה אנו חיים. זוג צעיר וחסר-אמצעים נזקק לקורת-גג מעל לראשו. נושא הדיור הוא הנושא המעסיק אותו יומם-וליל והוא בראש מעייניו. ואולם, אם יבטיח מועמד פלוני לבני-הזוג דיור ראוי ובמחיר זול אם יצביעו עבורו בבחירות, הצעתו של המועמד הצעת-שוחד אסורה היא. מן הצד האחר, אם יבטיח המועמד לבני-הזוג – להם ולזוגות אחרים – כי בעלותו לשלטון יזום תוכנית דיור לזוגות צעירים, הבטחתו הבטחה ראויה ולגיטימית היא בעינינו. וכפי שאמרנו במקום אחר (תב”מ 11/01, 18/01 אופיר פינס פז נ' סיעת ש”ס, החלטות והנחיות מהבחירות לראשות הממשלה, פברואר 2001, 114, 117):

אין צורך להתעמק במילותיה של הוראת סעיף 122(6) לחוק הבחירות עד שנדע ונבין את תכליתה, והרי התכלית גלויה על פניה. תכלית החוק היא, שהבוחרים יכריעו בדעתם עבור מי יצביעו ועבור מי לא יצביעו לאחר שישקלו בדעתם באורח חופשי ומושכל מיהו הראוי לדעתם כי יבחרו בו; כך הוא בבחירות לכנסת וכך הוא בבחירתו של מועמד לראש הממשלה. בדרכו של אותו הלוך מחשבה, תכלית החוק היא למנוע תופעה בלתי-ראויה זו, שאנשים יצביעו או יימנעו מהצביע עבור מפלגה או עבור מועמד לראשות הממשלה בהיותם מושפעים על-ידי שיקולים שאינם ממין הענין או שיקולים בלתי ראויים אחרים.


וכך גם לימדנו השופט דב לוין בפרשת פלאטו-שרון (שם, 768, 769):

... חובה להקפיד על כך, שהבחירות תהיינה חופשיות וטהורות מכל רבב של כפייה, השפעה לא הגונה ושחיתות, וכי יהיה ברור שהאזרח הבוחר, כשמימש את זכותו להצביע ומיצה את רצונו הפוליטי בפתק הבוחר, עשה כן כבן-חורין ועל-פי שיקול-דעתו החופשי. בחירה כפויה או בחירה קנויה מעוותות ומסלפות את יסוד היסודות של ההוויה הדמוקרטית האמיתית. נטלת מציבור הבוחרים את חירות בחירתו ושללת ממנו את שיקול הדעת העצמאי – נמצאת עוקר ומנתץ את ציפור הנפש של שיטת הממשל הדמוקרטי, שיש לשמור עליה ולקיימה, למען לא יימסר השלטון בידי אנשים שיבקשו לכפות את דעתם על הכלל.

העיקר בתהליך הבחירה החופשית הוא בכך, שהבוחר, הוא עצמו, על-פי שיקול הדעת שלו ומרצונו, יחליט מי הם הנציגים הרצויים לו ואשר כשרים בעיניו להנהיג את העם ולהיטיב עם אזרחי המדינה. דרושה כאן מידה מסוימת של הפעלת שיקול-דעתו העצמי. יש שזו תהא שקולה, רצינית ומעמיקה, ויש שהיא תתברר כשגויה, פזיזה ותמימה; אך תמיד, ובכך עיקרו של דבר, זוהי בחירתו העניינית והרצונית של הבוחר, המשקפת אותה שעה את רצונו של אותו אזרח. אין ספק, כי בחירה זו תושפע על-ידי גורמים מגורמים שונים, בין היתר על-ידי מסע ההסברה והתעמולה הכשר והחוקי של המפלגות והרשימות המתמודדות על קולו של הבוחר. ... חלילה לנו, שהבחירה תושפע על-ידי טובות הנאה פסולות ומעשי שחיתות מצד המתמודדים על קולו של הבוחר, מעשים המבטלים את אי-תלותו של הבוחר וחירות ההצבעה שלו.

ועוד (שם, 770):

לכאורה, יכול התם לבוא ולהקשות מהו האיסור הזה לכם, לשלול השפעה על הבוחר על דרך מתן טובת הנאה? הרי מקבל טובת ההנאה מנצל את זכותו האזרחית להצביע והוא בוחר במי שחפץ לבו, ומה אם הבחירה מושפעת מתשלום או טובת הנאה, הרי בכך לא נלקחה ממנו חירותו לממש את זכותו לבחור כרצונו. למי ששואל כך, את פתח לו ופקח את עיניו לראות ולהבין נכונה את ההוויה האמיתית של בחירה דמוקרטית, כפי שזו הוסברה לעיל. חופש הבחירה משמעו לא רק החופש הפיסי להטיל לקלפי את פתק ההצבעה, אלא גם, ובעיקר, החופש הגמור לעבור כבן-חורין את תהליך ההצבעה מהבחינה הנפשית והשכלית. לכן, כל מעשה, שיש בו כדי לצמצם או לבטל, בין במישרין ובין בעקיפין, את חירות חשיבותו של הבוחר ויכולתו לתת ביטוי אמיתי לתוכנית הפעולה הרצויה בעיניו ולהשקפת עולמו, על-פי שיקול-דעתו העצמי – אם משום טובת הנאה, ששיבשה חירותו זו, ואם משום כפיית דעתם של אחרים עליו – פוגע בעיקרון הבסיסי של טוהר הבחירה ואי-תלותה. מכאן, שמעשים כאלה פסולים הם מיסודם. גישה שונה או מקילה בנושא זה, השלמה עם מעשים מעין אלה והיגררות אחריהם, יביאו בהכרח לשיבוש התהליך הדמוקרטי ולסילוף דמותו, שכן, התוצאה הבלתי נמנעת תהיה, כי בעל המאה יהיה גם בעל הדעה, וכפועל יוצא מכך גם בעל השררה, על כל המשתמע מכך; אין לך עיוות חמור יותר מזה של עקרון השיטה הדמוקרטית בחברה נאורה.


13. כללם של דברים: יש הבטחת-בחירות ראויה ולגיטימית ויש הבטחת-בחירות פסולה ובלתי לגיטימית. אמות-המידה להבחין בין הבטחה בת-אור לבין הבטחה בת-חושך נקבעות בחלקן בחוק החרות ובחלקן פרי ההלכה הן. ואולם גם אלו וגם אלו לתכלית אחת נועדו. וכך, בבואנו לפרש את החוק, נשווה נגד עינינו תמיד אותה תכלית, והיא התכלית האחת והיחידה: כי הבוחר – כל בוחר – ישקול בדעתו רק, ואך ורק, שיקולים ראויים, וכי בהלכו בדרך זה יחליט עבור מי ועבור מה יבחר. ומי אשר ינסה להשפיע על בוחרים-בכוח בדרכים שאינן לגיטימיות, יעבור על לאו שבחוק וייעשה בו כאשר ראוי שייעשה במי שעבר על חוק.


ומן הכלל אל הפרט

14. האם הצהרותיו של השר בניזרי עולות כדי הבטחה לבוחר כי יזכה בעבודה אם יצביע עבור ש”ס? טוענים המשיבים: ייאמר אשר ייאמר ביחס לתוכנן של ההצהרות, הבטחה מכל מקום אין בהן; דהיינו: אין קשר סיבתי בין ההצהרות לבין הבקשה להצביע עבור ש”ס.

טענה זו אין בה ולא כלום. הקשר הסיבתי נלמד מאליו מתוכן ההצהרות, ואלו משמיעות אותנו בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים: ש”ס עשתה ותמשיך לעשות למען ה”ספרדים” (ומיהם ה”ספרדים”?), ועל-כן מוזמן אתה, אדוני הבוחר הספרדי, להצביע עבור ש”ס. אכן, הקשר הסיבתי הוא כה ברור עד שאין צורך כי נשחית עליו מילים. ובכל זאת נזכיר דברים שאמר בהקשר זה השופט לוין בפרשת פלאטו שרון (שם, 771):

כדי להוכיח אשמת שוחד ... כשמגבשים את הראיות כולן, בדרך-כלל על-פי כלל הנסיבות, יש לתת את הדעת לא רק לעובדות המזדקרות מעל-פני השטח, אלא גם למשתמע מהן, להגיון הדברים הטמון בן, ולריקמת היחסים, שנקשרו בין הנותן ללוקח; יש לחקור ולדרוש אחר רחשי ליבם וכוונותיהם הסמויות ולעוד כהנה וכהנה ציוני דרך, נדבכים ורכיבים, המתבררים או המסתברים מסיפור המעשה והשתלשלות העניינים, שכן, כל אלה, כשהם משתלבים יחדיו, מציבים את הראיה המוכחת ותוחמים את גבולות המעשה במשבצת הראויה לו - אם זו המשבצת הלבנה, המלמדת על טוהר המעשה, ואם זו המשבצת השחורה, המעידה על פסלותו. בבואנו לבחון את הנסיבות כולן, חשוב שהבחינה תיעשה מתוך ראייה כוללת, מציאותית וזהירה של הפרשה, אך לאו דווקא נוקשה ודקדקנית, ובלבד שתמיד נשווה נגד עינינו, מצד אחד - מה התכלית אשר במעשה החקיקה ומה הנורמה החקיקתית שביקש המחוקק להשיג. מצד אחר - מה ביקשו הנותן או הלוקח להפיק מהמעשה.


15. ואולם עיקר הוא, כמובן, בתוכן הצהרותיו ודבריו של השר בניזרי – בתוכן ובשאלה כיצד יבין אותן אדם מן היישוב. הנה הם עיקרי דברים שאמר השר בניזרי, דברים שאינם מוכחשים בידי המשיבים:

* אחרי הבחירות תבצע מפלגתו [ש”ס] ”אפליה מתקנת” במשרדי הממשלה;

* ש”ס תעדיף ספרדים על אשכנזים בכל מינוי שתעשה;

* אנו מודים שכבר ביצענו מינויים רבים של ספרדים, וכך יהיה גם אחרי הבחירות;

* השר בניזרי עצמו ביצע מאות רבות של מינויים מאז שהוא מכהן בשירות הציבורי כסגן שר, בהם העדיף ספרדים על אשכנזים;

* ש”ס הוקמה בשל גזענות נגד ספרדים וש”ס;

* תוכנית המינויים היא ”על-פי חוק”;

* הבחירות במפלגת העבודה הוכיחו כי הטיהור האתני נמשך. לאחר הדחתו של בן אליעזר הרכיבה אתמול העבודה רשימה לבנה ובדלנית שהמזרחים מיוצגים בה בשיעורים מביכים וכ”תרנגולת כפרות” של מצנע;

* מפלגת העבודה חוזרת להיות מפלגה שהאקדמיה וההון תומכים בה ורק העם מתקשה למצוא בה את מקומו;

* שוב הוכח כי תנועת ש”ס היתה ונותרה הבית היחיד של הספרדים.

נוסיף ונזכיר כי השר בניזרי עומד בראש צוות ההסברה של ש”ס, ומכאן שהצהרותיו באות גם על אחריותו גם בשמה של ש”ס.

16. נקרא עתה דברים אלה בהמשך אחד – נקרא ונשאל: מהו המסר שהשר בניזרי שולח לעברנו? כיצד עשויים דברי השר בניזרי להתפרש בידי קורא סביר (למשל: יו”ר ועדת הבחירות המרכזית), ובעיקר: כיצד יבין ויפרש את הדברים קורא ”ספרדי” סביר? אין ספק שדברי השר בניזרי טובלים בשיטמה ל”אשכנזים”. בכך עבר אולי השר בניזרי את גבולות הטעם הטוב והראוי, אך לא עבר על לאו שבחוק. גם אין ספק שהשר בניזרי קורא ל”ספרדים” (מיהם ה”ספרדים”?) להצביע עבור ש”ס, שהיא – לדבריו – המיפלגה האחת והיחידה המגינה עליהם והמיטיבה עימהם. ואולם גם בכך לא עבר השר בניזרי על חוק. השאלה שלעניין ממקדת עצמה בהבטחה שבראש הדברים, והיא, כי לאחר הבחירות, ומשתתפוש את מקומה בממשלה, תעדיף ש”ס ”ספרדים” על ”אשכנזים” בכל מינוי שתעשה, וכי מעשיה בעבר יוכיחו על רצינות כוונתה לעתיד-לבוא. אכן, השר בניזרי אומר כי תוכניות המינויים שלו תוכנית היא ”על פי חוק”, אלא שלא זו בלבד שה”על פי חוק” זה נחבא אל-הכלים, אלא שלא ידעתי מהו אותו חוק המתיר העדפתם של ”ספרדים” על ”אשכנזים”. וכפי שנראה עוד להלן קובע החוק היפוכם של דברים. על צידי שלי אומר, כי אמירה זו: ”על פי חוק”, ערכה בעיניי ערך קל ושולי הוא, קל הוא אף מ”משיב דבר בטרם ישמע” (משלי יח יג; בבא בתרא צח ע”ב).

17. היש בדבריו של השר בניזרי הבטחה לבוחרים ”ספרדים” להסדיר להם מקום עבודה אם יצביעו עבור ש”ס? אמנם כן: המתבקש מדברי השר בניזרי הוא, כי אם תכהן ש”ס בממשלה יגברו ויעצמו סיכויי ה”ספרדים” לכהן במשרדי הממשלה, שהרי ש”ס תעדיף ”ספרדים” על ”אשכנזים”. ואולם, האם די בכך ונעברה עבירה?

18. ראשית לכל אעיר, כי הצהרותיו של השר בניזרי מעוררות תמיהה – אם אנקוט לשון המעטה – ולו השר בניזרי עובד המדינה מן-המנין הייתי מבקש את נציב שירות המדינה לחקור מינויים שעשה בעבר ואת תוכניותיו לעתיד. ארחיק לכת ואומר: נציב שירות מדינה המכבד את כהונתו חייב אף מיוזמתו לבקש את השר בניזרי כי יסביר פשר הצהרותיו הכה-יחודיות והכה-בלתי-מתיישבות עם החוק בישראל. אכן, אתקשה ליישב את הצהרותיו של השר בניזרי עם הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ”ח-1987, ולפיו (בסעיף 2(א) בו) אסורה הפליה בין דורשי עבודה ”מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי או היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם או מפלגתם וכו'”. ונזכור כי השר בניזרי – בהיותו שר העבודה והרווחה – הוא השר הממונה על ביצועו של חוק זה. הוא הדין בהוראת סעיף 42 לחוק שירות התעסוקה, תשי”ט-1959 – שעל ביצועו גם-הוא ממונה השר בניזרי – וכך אף בחוקים נוספים. כך דין, למותר לומר, במינויים לשירות המדינה.

19. אני מניח – למיצער, כך אני מקווה – שכולנו נסכים כי העדפת ראובן ה”ספרדי” – אך באשר ”ספרדי” הוא – על-פני שמעון ה”אשכנזי”, העדפה נוגדת חוק היא בעליל. כיצד זה אפוא שהשר בניזרי עשה עד היום כפי שטוען הוא כי עשה? לנציב שירות המדינה פתרונים. ראו עוד: בג”ץ 154/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' מדינת ישראל, פ”ד נב(5) 111 (מפי השופטת שטרסברג-כהן); פרופ' י' זמיר, ”מינויים פוליטיים”, משפטים כ' (תש”ן-1990), 19, ו”מינויים פוליטיים בביקורת שיפוטית”, משפטים כ”א (תשנ”א-1991), 145; בג”ץ 4566/90 דקל נ' שר האוצר, פ”ד מה(1), 28 (מפי המישנה לנשיא, השופט אלון). אמרנו על-כך בבג”ץ 2671/98 שדולת הנשים בישראל נ' שר העבודה והרווחה, פ”ד נב (3) 630 650-649:

בעשותה בתחום המשפט הציבורי פועלת הרשות הממנה כנאמן הציבור; ומה נאמן אין לו משֶל עצמו ולא-כלום, כן היא הרשות הממנה שאף היא אין לה משל עצמה ולא-כלום. ואילו כנאמן עליה לעשות כדרכו של נאמן: ביושר ובהגינות, בלא שתשקול שיקולים זרים, בסבירות, בשוויון, ללא הפליה ... הטוב ביותר יזכה והפחות טובים ימתינו לזמנם-שלהם. כך, למשל, שיקולי קירבה מפלגתית אסור לה לרשות לשוקלם לזכותו של מועמד...


אכן, מיניסטריון הניתן בידי שר – לנהלו ולהוליכו בדרך הישר ניתן הוא לו. מיניסטריון לא היה כאחוזה פרטית שבעליה יעשה בה כחפצו. מיניסטריון בידי שר היה כפיקדון בידי שומר; ומה שומר ישמור על הפיקדון מכל מישמר ויעשה אך הישר והטוב על-פי חוק, כן היא חובתו של השר. מדיניות קבלת עובדים לשירות המדינה מדיניות הממשלה היא – שר אינו פיאודל במישרדו – וממשלה תפעל אך על-פי חוק.

20. לו הצהיר השר בניזרי – על דרך המדיניות הכללית והעקרונית – כי יש לעשות לטובת ה”ספרדים” אשר קופחו (כנטען) בעבר, וכי את דגל ההפליה תניף תנועת ש”ס ברמה – החרשתי. כך הצהירה ש”ס בעבר, וכך, אני מניח, תוסיף ותצהיר לעתיד-לבוא. ואמנם, אחת מטענותיהם של המשיבים – טענה-תמיהה – היתה זו שהשר בניזרי לא הבטיח דבר בלתי לגיטימי לבוחר. ובלשון התשובה:

אין באמור הבטחה לבוחר

טול דוגמא – נניח לרגע שח”כ פלוני הודיע ברבים כי יפעל לצמצום האבטלה במגזר כזה או אחר. האם יש בכך הבטחת עבודה לבוחר? – אפילו לא במשתמע.

ועוד משל למה הדבר דומה – חדשות לבקרים, עולים אנשי ציבור בתקשורת ומצהירים הצהרות שונות לגבי צמצום האבטלה והבטחת תעסוקה לתושבי עיירות הפיתוח בדרום. העותרים לא פנו כנגד הצהרות והבטחות אלו?! ומדוע?!

מדוע זה לא עותר חה”כ אושעיה, כנגד הצהרת הבחירות של המועמד לראשות הממשלה דאז, רוה”מ לשעבר אהוד ברק, שבריש גלי הבטיח 300,000 מקומות עבודה חדשים.

הדעת אינה נותנת כי יש באמור עבירה על סע' 122 לחוק. השכל הישר, הוא הוא מורה הדרך לעניין זה.

אסכים עם המשיבים כי כל הבטחות אלו הבטחות לגיטימיות הן, כהבטחת ש”ס לבוחריה כי תעשה למיגור הפלייתם לרעה (כנטען) של ה”ספרדים”. אלא שלא זה ענייננו. השאלה שלפנינו היא, אם בהצהירו הצהרות שהצהיר לא הרחיק השר בניזרי לכת בפוֹרְטוֹ את המדיניות של ש”ס לנכסים בני-קיימא, ובהבטיחו לחלק נכסים אלה בין מצביעי ש”ס.

אחרית דבר

21. ניתן לפרש את הצהרותיו של השר בניזרי כהבטחה לבוחר ה”ספרדי” כי יוכל לזכות בעבודה אם יצביע עבור ש”ס; לחלופין: כהבטחה ל”ספרדים”: הצביעו ש”ס ויגברו סיכוייכם כי ה”גזענות נגד ש”ס והספרדים” תמעט, ותזכו במשרה בשירות המדינה. ואולם בה-בעת – גם זו אמת – יכול השר בניזרי לטעון כי ניתן לפרש את דבריו – באורח אובייקטיווי – כיישום מדיניותה העקרונית של ש”ס הפועלת למען העדפה מתקנת ל”ספרדים”.

אִין ולאו ורפיא בידיה. כיוון שכך, ומשנתגנבו ספקות לליבי – הגם שהספיקות אינם כבדים כולי האי – לא אוכל להיעתר לעותר ולצוות כעתירתו את השר ואת ש”ס. ואולם זאת אוסיף ואומר: השר בניזרי הילך על סף האי-חוקיות, וראוי לו להולך על הגבול הדק כי ייזהר בהילוכו שמא ימעד ויכשל. ראויים הם המשיבים לאזהרה, אך צו לא אצווה.

22. בכפוף לאמור לעיל אני מחליט לדחות את העתירה.


מישאל חשין
שופט בית-המשפט העליון
יושב-ראש ועדת הבחירות המרכזית
לכנסת השש-עשרה

©כל הזכויות שמורות, מדינת ישראל, 2002
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: [email protected]