|
|
 |
 |
|
|
|
|
|
|
| חג השבועות |
 |
חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות - החגים שבהם עלו לרגל לבית המקדש בירושלים. החג נזכר בפעם הראשונה בשם "שבועות" בספר שמות: וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים (שמות ל"ד כ"ב).
לחג השבועות שמות נוספים: חג הקציר, חג הביכורים (שמות המופיעים בתורה), וכן חג מתן תורה ועצרת (שמות שנקבעו על ידי חז"ל).
|
|
|
| משמעות שמו של החג |
|
השם שבועות מציין את שבעת השבועות של ספירת העומר המפרידים בין פסח ושבועות:
וּסְפַרְתֶּם לָכֶם, מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת, מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם, אֶת-עֹמֶר הַתְּנוּפָה: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת, תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת, תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם (ויקרא כ"ג ט"ו).
שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ: מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת (דברים ט"ז ט').
על פי חז"ל, פסח הוא ראש השנה לתבואה ומועד הקציר הראשון – קציר השעורה, המבשילה ראשונה מבין הדגנים. במוצאי הפסח קצרו ראשי עם ישראל כמות קטנה של שעורים ("עומר") שאותם טחנו וניפו, ואת הקמח שהתקבל הניפו מעל המזבח בבית המקדש. בכך ציינו שמותר לאכול מן התבואה החדשה והחלו את ספירת העומר.
על פי מסורת נוספת, שם החג מציין גם את השבועות ההדדיות בין אלוהים ועם ישראל שניתנו במעמד מתן תורה.
|
|
|
| חג הקציר |
|
שם זה של חג השבועות מבטא את אופיו החקלאי ואת מקומו במחזור החיים החקלאי. התבואה מבשילה בפסח, נקצרת בשבועות ונאספת בסוכות:
שָׁלֹשׁ רְגָלִים, תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר--שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב, כִּי-בוֹ יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם; וְלֹא-יֵרָאוּ פָנַי, רֵיקָם. וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה; וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, בַּשָּׁנָה--יֵרָאֶה, כָּל-זְכוּרְךָ, אֶל-פְּנֵי, הָאָדֹן יְהוָה. (שמות כ"ז י"ד-י"ז)
|
|
|
| חג הביכורים |
|
ביכורים, "ביכורי מעשיך", הם הפירות הראשונים של הצומח. חג השבועות מציין את הבכרת (הבשלת) התבואה. בני ישראל היו עולים לרגל לירושלים ומביאים אתם מביכורי שבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל - חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. הביכורים נישאו בסלים שקושטו בירק ונקראו טנא, והובאו למקדש בתהלוכה חגיגית ברחובות ירושלים בנוכחות הכוהנים ונכבדי העיר.
מצוות הבאת הביכורים מתוארת בתורה בספר דברים: "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם. וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר יִהְיֶה, בַּיָּמִים הָהֵם; וְאָמַרְתָּ אֵלָיו, הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, כִּי-בָאתִי אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ. וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא, מִיָּדֶךָ; וְהִנִּיחוֹ--לִפְנֵי, מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ." (דברים כ"ו ב'-ד').
|
|
|
| חג מתן תורה |
|
| על פי חישובי חז"ל, ביום ו' בסיון (החודש השלישי בשנה לפי הספירה הקדומה), ניתנה התורה לעם ישראל במעמד הר סיני, שבו התגלה אלוהים לעם ומסר לו את עשרת הדברות. |
|
|
| עצרת |
|
| חז"ל נתנו לחג השבועות את השם "עצרת", משום שהוא קשור בקשר הדוק לשבעת ימי הפסח ומהווה את סיומם וחתימתם. שבועות הוא בעצם "שמיני עצרת" של חג הפסח. |
|
|
|
|
כיצד לדעתך ניתן לשפר דף זה?
כיצד דף זה עזר לך?
* יש למלא מידע רלוונטי
אם אתה מעוניין לקבל מענה מצוות ממשל זמין, הזן כתובת דואר אלקטרוני ליצירת קשר
דואר אלקטרוני
* יש למלא כתובת דוא''ל חוקית
הפעולה נכשלה
עקב בעיות במערכת הדואר לא ניתן לשלוח את הטופס.
|
|
|
|
|
