|
|
 |
 |
|
|
|
|
|
|
| המקור למצוות פורים |
 |
אופיו שמח של חג הפורים מתואר במגילת אסתר:
"כַּיָּמִים, אֲשֶׁר-נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב; לַעֲשׂוֹת אוֹתָם, יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים." (אסתר ט', כ"ב).
הפעילות בחג מתחילה בבית – "משתה ושמחה", ממשיכה אל החברים - "ומשלוח מנות איש לרעהו", שהם מקורביו של מקיים המצווה, ולבסוף מופנית לאביונים – "ומתנות לאביונים" שהם מחוץ לחוג מכריו של בעל השמחה. כך מגיעה השמחה אל כל האנשים. |
|
|
| קריאה במגילה |
|
| זוהי מצוות החג החשובה ביותר. כולם מחויבים לשמוע את המגילה, גברים וגם נשים. קוראים את המגילה פעמיים, בליל פורים וביום החג עצמו, מפני שבכל פעם שמוזכר במגילה קיום החג לדורות מדובר בימים: "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור" (מגילת אסתר ט', כ"ח). בפורים אין אומרים הלל, מפני שקריאת המגילה נחשבת כהלל. |
|
|
| משתה ושמחה |
|
בתלמוד נאמר "חייב אדם להשתכר בפורים עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי." (מסכת מגילה, ז' ע"ב). מצוות המשתה, המקדשת את הנאת הגוף - סעודה ושתיית יין - לא קיימת בחגים אחרים. על פי פרשנות אחת, מצווה זו מדגישה ביתר שאת את עמידתו ואת קיומו הפיזי של העם היהודי, ששרד על אף גזירותיו של המן הרשע (להבדיל מחג החנוכה, ששם נועדו הגזירות להשמיד את רוחו של העם).
המשתה מבטא את היפוך הגורל בסיפור פורים. היהודים היו אמורים להיות מושמדים, אך דווקא הם זכו בעליונות על אויביהם. הם צמו כדי לבטל את רוע הגזירה של המן, ולאחר שניצלו חגגו את המאורע בסעודה ובמשתה, שהם ההפך מצום ועינוי הנפש.
על פי פרשנות נוספת של חז"ל, נהוג להרבות בשתיית יין בפורים "מפני שכל הנסים שנעשו לישראל בימי אחשוורוש היו על ידי משתה" – הכוונה להמלכתה של אסתר ולביטול רוע גזירתו של המן. |
|
|
| משלוח מנות |
|
מצוות משלוח המנות מדגישה את אחדות העם היהודי על אף שהוא מפוזר ברחבי העולם. היהודים מספקים זה לזה עזרה הדדית ומשתפים זה את זה בשמחתם.
המצווה, המחייבת גם עניים הנזקקים לצדקה בעצמם, מתייחסת למשלוח שתי מנות לאותו אדם, כאשר המילה "מנה" משמעה מאכל המוכן לאכילה מיידית, ללא בישול והכנה: בשר ודגים מבושלים, דברי מאפה, פירות, ממתקים, יין ושאר משקאות. צריך להקפיד על מנות המביעות כבוד למקבל.
על פי ספר נחמיה, מטרתו של מנהג משלוח המנות היא מתן אוכל לאביונים, כדי לאפשר להם לערוך סעודה. |
|
|
| מתנות לאביונים |
|
מקיימים מצווה זו כדי שהשמחה תקיף את כל העם – כולל אלה שיקשה עליהם לקיימה בשל מצבם. על פי ההלכה יש לתת לשני אביונים מתנות או סכום כסף שאפשר לקנות בו מנת מאכל.
על פי הרמב"ם, מתן מתנות לאביונים היא מצוות פורים החשובה ביותר: "מוטב להרבות במתנות לאביונים מאשר להרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות". |
|
|
| מסכות, תחפושות ותהלוכות |
|
ההתחפשות בפורים איננה מוזכרת בפירוש במקורות. המנהג להתחפש בפורים החל במאה ה-13, והוא מבוסס על מספר נושאים ממגילת אסתר: היפוך בגורל, הסתרת הזהות וחילופי זהויות. בנוסף להיפוך בגורלם של היהודים, קיים היפוך בין המן ומרדכי: המן מכין עץ כדי לתלות עליו את מרדכי, וסופו שהוא נתלה עליו בעצמו. אסתר מסתירה את זהותה: היא מגלה לאחשוורוש שהיא יהודיה רק במשתה שבו היא משפיעה עליו לבטל את רוע גזירות המן.
האווירה העליזה של פורים הולידה כבר בימי הביניים שפע של תהלוכות, נשפי מסכות, הצגות היתוליות ומשחקי פורים. בארץ ישראל, עוד לפני קום המדינה, נערכו ברחובות הערים בישראל תהלוכות "עדלאידע", ובהן מסכות ובובות ענק. העדלאידע הגדולה כיום ביותר מתקיימת בחולון, בפורים מדי שנה. |
|
|
| רעשנים ואוזני המן |
|
המנהג של השמעת רעש, בכל פעם ששמו של המן מוזכר במהלך קריאת המגילה, קיים כבר לפחות 1000 שנים. על-פי עדויות מן המאה ה-11, נהגו לכתוב את שמו של המן על אבנים, ובכל פעם שהזכיר הקורא במגילה הזכיר את שם המן, היו משפשפים ומכים את האבנים זו בזו, כדי למחוק את שמו. בדומה לכך, השימוש ברעשן מהווה ביטוי סמלי להשמדת עמלק ולהכאת המן.
המנהג לאכול אוזני המן משלב את המסורת של "הכאת המן" עם מצוות פורים ומסורות החג הקשורות במשתה, באוכל ובהומור. |
|
|
|
|
כיצד לדעתך ניתן לשפר דף זה?
כיצד דף זה עזר לך?
* יש למלא מידע רלוונטי
אם אתה מעוניין לקבל מענה מצוות ממשל זמין, הזן כתובת דואר אלקטרוני ליצירת קשר
דואר אלקטרוני
* יש למלא כתובת דוא''ל חוקית
הפעולה נכשלה
עקב בעיות במערכת הדואר לא ניתן לשלוח את הטופס.
|
|
|
|
|
