|
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
|
|
|
|
|
| מנהגי החג - לפני ליל הסדר |
 |
קמחא דפסחא
מנהג איסוף מזון וכסף עבור העניים לקראת חג הפסח, על מנת שיחגגו את החג כהלכה.
הגעלת כלים
לפני החג נוהגים להכין לנקות להכשיר את הכלים לקראת הפסח. יש הנוהגים לקנות כלים חדשים לפסח או להשתמש במערכת כלים נוספת, ויש המכשירים את הכלים הרגילים לפסח. ההגעלה מתבצעת לרוב על ידי הטבלת הכלים במים רותחים, האמורים להסיר מהם את טעם המאכלים שבושלו בהם. בנוסף קיימת גם הכשרת כלים בדרכים אחרות, כגון ליבון הכלי.
בהכשרה יש הלכות רבות, שהחשובה שבהם הוא "כבולעו כן פולטו", זאת אומרת שיש להפעיל את אותה פעולה שהייתה כרוכה בבליעת החמץ לכלי.
חמץ וביעור חמץ
החמץ הוא כל קמח או מאפה העשוי מבצק שהחמיץ ותפח. נהוג להתכונן לחג בניקיון הבית ובביעור כל המוצרים שיש בהם שאור או חמץ.
בליל י"ד בניסן (כלומר: הלילה לפני ליל הסדר) נוהגים לערוך בדיקת חמץ, לוודא שאין חמץ בבית. לפני בדיקת החמץ יש הנוהגים להניח פתיתי חמץ (יש המניחים עשרה פתיתים) במקומות שונים בדירה כדי שהבודק ימצאם בבדיקה ויאספם. יש הנוהגים להשתמש בנוצה ונר או בפנס לחיפוש הפירורים. הטקס נערך עם חשכה בערב הקודם לחג ולמחרת בבוקר שורפים את החמץ.
מכירת חמץ
בתי עסק גדולים (וגם אנשים פרטיים) נוהגים למכור לגויים את החמץ שברשותם דרך הרבנות הראשית בהליך שקרוי "מכירת חמץ". בסוף החג, אם לא שילם הגוי עדיין את חובו, מוחזר החמץ לבעליו.
שבת הגדול
השבת הסמוכה לפסח, נקראת השבת הגדול, כנראה על שם ההפטרה "וערבה לה' מנחת יהודה" שקוראים באותה שבת. במהלך השבת נהוג לדרוש בציבור ולקרוא חלק מן ההגדה כהכנה לפסח.
שיר השירים
נהוג לקרוא את מגילת שיר השירים בשבת החלה בשבוע של פסח.
|
|
|
| מנהגים במהלך ליל הסדר |
|
ליל הסדר
ליל הסדר מתקיים בלילה הראשון של החג זכר לליל השימורים ביציאת מצרים.
בערב ליל החג עורכים את שולחן הסדר ומניחים את קערת הסדר לפני עורך הסדר. המשפחה מסיבה סביב שולחן ערוך ומספרת ביציאת מצריים מעבדות לחירות של בני ישראל. בליל הסדר המשפחה מעבירה את המסורת היהודית מדור לדור, מאב לבן.
סדר שני
בחוץ לארץ נהוג לחוג סדר שני בלילה השני של פסח, כחלק ממנהג "יום טוב. שני של גלויות" הנהוג בכל שלושת הרגלים.
קריאה בהגדה של פסח
בכדי שנוכל לספר ביציאת מצרים בליל הסדר, תיקנו חז"ל נוסח קבוע של "הגדה". ההגדה היא לקט הכולל תיאור של יציאת מצרים, פרקים מן המקרא, פרקי מדרש, הלכה ותפילות. ההגדה קיבלה את שמה, ככל הנראה על שם הפסוק: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' ליציאתי ממצרים" (שמות י"ג ח').
בתחילת ההגדה מזמינים את מי שאין לו אפשרות לעשות את הסדר בעצמו, שיבוא ויאכל עמנו. בהמשך שואלים הבנים "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות...", וכתשובה לכך מתחילים לספר את סיפור יציאת מצרים.
שתיית ארבע כוסות
מנהג שתיית היין בעת הסעודה החל בימי קדם. לפני סעודת השבת והחג היו נוהגים לשתות יין כדי לעורר את תאוות האכילה,במהלך הארוחה היו נוהגים לשתות מעט יין כדי ועיקר שתיית היין היתה לאחר הסעודה. בליל הפסח הוסיפו כוס רביעית לשם אמירת הלל.
שתיית ארבע כוסות במהלך הסדר היא גם סמל לארבע גאולות שנזכרו במקרא: והוצאתי, והצלתי, וגאלתי, ולקחתי (שמות ו', ו'-ז').
מסובים לשולחן
במהלך ליל הסדר יושבים האורחים ישיבה נוחה על כר או על כיסא מרופד כדרכם של בני חורין.
פתיחת הדלת לאליהו הנביא
במהלך ליל הסדר נוהגים פתוח את הדלת לאליהו הנביא. מקורו של מנהג זה לא ידוע. יש האומרים שהוא מסמל את שאיפת העם לחירות וגאולה וסיבה נוספת היא לעורר את סקרנותם של התינוקות, שמתוך ציפייה לנביא לא יירדמו. בעת שפותחים את הדלת מתפללים תפילה קצרה שנפתחת במילים: "שפוך חמתך על הגויים"- דברי זעם הלקוחים מן המקרא.
כוס של אליהו הנביא
בליל הסדר נוהגים להעמיד כוס מיוחדת לאליהו הנביא, המבקר על פי ההגדה בכל בית יהודי בו עורכים את הסדר.
אכילת מצות
מנהג זה הוא לזכר בצקם של אבותינו שלא הספיק להחמיץ בשעת יציאת מצרים. מצווה על כל אחד ואחד לאכול בלילה הראשון של פסח "כזית" מצה. בשאר ימי החג אכילת מצה היא רשות.
אכילת מרור
בליל הסדר אוכלים מרור כדי לזכור כיצד מיררו המצרים את חיי אבותינו.
אפיקומן
המילה אפיקומן באה מיוונית והיא כינוי לדברי מתיקה.
המחצית הגדולה של המצה האמצעית משלוש מצות צלחת הסדר. לאחר בציעת המצה מחביאים מוחבאת כזכר לצידה שצררו בני ישראל בצאתם ממצריים. יש מניחים את האפיקומן על הכתף להמחיש את זכר יציאת מצריים. נהוג .שהילדים מנסים לגנוב את האפיקומן ודורשים תמורתו מתנה.
קערת הסדר
משמשת כתשמיש קדושה וזוכה לעיצובים אמנותיים, עליה מונחים מספר פריטים סמליים:
זרוע – עצם צלויה, זכר לקורבן הפסח "שאינו נאכל אלא צלי.
ביצה – זכר לקורבן חגיגה - קורבן שהוקרב בעת העלייה לרגל בשלושת הרגלים. כמו הביצה שמתבשלת ומתקשה כך ישראל: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.
מרור – חסה וחזרת: מסמלות את הטעם המר של שיעבוד מצריים.
חרוסת - בליל של פירות כתושים ומתובלים סמל לטיט בו בנו אבותינו במצריים.
כרפס – עלה סלרי או תפוח אדמה שמטבילים במי מלח.
שלוש מצות – אחת לאכילת מצה של מצווה, אחת ל"כורך" עם מרור, ואחת לאפיקומן. לאחר שבוצעים את המצה האמצעית לאפיקומן, עדיין יש שתיים שלמות כ"לחם המשנה", זכר למנה הכפולה של המן שאכלו בני ישראל ביום השישי במדבר.
הגדה של פסח
קובץ מדרשי חז"ל, קטעים מן המקרא, ברכות מזמורים ושירים שנערכו כדי לספר ביציאת מצריים בליל הסדר. ההגדה החלה להתעצב בתקופת המשנה לאחר חורבן בית שני. המתכונת המוכרת לנו היום התעצבה כנראה בתקופת הגאונים (מאה 7 לספירה והלאה).
|
|
|
| לאחר הסדר |
|
מימונה
חג עממי המקובל אצל יהודי צפון אפריקה והנחוג למחרת חג הפסח. קהילות צפון אפריקה מציינות את המימונה במוצאי החג השני של פסח. יום זה הוא יום חג, מכיון שבימות הפסח היו נזהרים ביותר שלא לאכול איש אצל חברו, והקפידו על חומרא זו ביותר. ולכן, מיד לאחר פסח היו מארחים זה את זה, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה חלילה אלא בגלל חומרא, והנה עתה הם אוכלים זה ממאכליו של זה. המקור ההלכתי ליום זה נובע מהגדר ההלכתי של "אסרו חג", שמשמעותו עשיית שמחה בסעודה בסוף החג. מקור השם כנראה על שם אבי הרמב"ם, הרב מיימון שנפטר ביום זה. במימונה מקבלים אורחים, ומכבדים אותם בדברי מאכל שונים. |
|
|
|
|
כיצד לדעתך ניתן לשפר דף זה?
כיצד דף זה עזר לך?
* יש למלא מידע רלוונטי
אם אתה מעוניין לקבל מענה מצוות ממשל זמין, הזן כתובת דואר אלקטרוני ליצירת קשר
דואר אלקטרוני
* יש למלא כתובת דוא''ל חוקית
הפעולה נכשלה
עקב בעיות במערכת הדואר לא ניתן לשלוח את הטופס.
|
|
|
|
|
|
|
|
